Crystal

last chapter 30

אשטון

אני מנשק לשפתייה בעדינות, היא נרדמה כאן. במשרד. אני נאנח בשקט ומביט סביב, כבר ערב, ככל הנראה כבר המקום כבר נעזב על ידי כל העובדים. הגיע הזמן לקחת אותה לבית. אני מביט בה. היא יפייפיה אמיתית והיא שלי. כולה שלי הייתה היום ואני רוצה זאת, לא רק לפעם הזו אלא לכל הזמן, לתמיד!

אני רוכן לפנייה ומרים אותה על ידיי, כך שיד אחת מתחת לראשה והשנייה מתחת לברכייה, אני מרים אותה כך והולך לעבר המעלית, אני נאנח בשקט ומנסה ללחוץ על הכפתור של המעלית אך ללא הצלחה. אני נאנח ומבין כי אין לי ברירה ומניח את קריסטל על הספה הקרובה ולוחץ על הכפתור ולאחר מכאן אני חוזר על מנת לקחת אותה ושוב לחצתי על הכפתור מטה, לקומת הקרקע, ומשם לרכב שלי.

אני מסתבך מעט עם פתיחת הרכב, אך לאחר כמה דקות של ניסיונות כושלים אני מצליח ומניח את קריסטל על המושב של הרכב. אני מכסה אותה עם הג׳קט שלי ורוכן קדימה כדי להניח נשיקה עדינה על מצחה בעוד אני הולך קדימה ומתיישב כדי לנהוג בחזרה לבית.

אני מגיע בשקט לבית, מביט סביב ולוקח נשימה עמוקה מהאוויר סביבי. שום דבר לא השתנה, האוויר אותו אוויר והמקום אותו מקום, רחש העצים או הלילה עם הירח המלא. שום דבר לא השתנה. אז למה לי זה מרגיש כל כך אחרת כל כך שונה? אני מרגיש כאילו שום דבר לא אותו דבר, מן הרגשה שלא ברורה ממלאה אותי. משהו לא ברור.

אבל אני רגוע וההרגשה הזו היא למעשה טובה, נחמדה. אני מניח את קריסטל במיטה שלי ומוריד ממנה את הנעלים ואת החגורה של מעל השמלה שהיא לובשת. אני מתלבט אם להשאיר אותה עם השמלה או בלעדייה, אבל היא תתקמט ואני מניח שהיא תתצטרך אותה כדי לחזור לבית? אני מוריד ממנה את השמלה ובמקום מלביש אותה בחולצה רחבה שלי ומכסה אותה בשמיכה.

*

אני מתעורר מנגיעה עדינה בחזי ופותח עין אחת כדי לראות את קריסטל נוגעת בי וסומק על לחייה.
״קריסטל?,״ אני שואל בשקט והיא לוקחת מיד את היד שלה ומסמיקה עמוקות. אני מחייך חיוך קטן ומביט בה, היא כל כך יפה! ואני באמת אוהב לראות אותה כך. ״אני רוצה אותך כך, כל הזמן,״ אני אומר והיא מביטה בי בלבול ואני מסביר.

״אני רוצה אותך, ללכת לישון לצידך, להתעורר עם נגיעה עדינה שלך, לראות את ענייך היפות, את כל כך יפה!,״ אני אומר והיא נראית מופתעת. אני שולח את ידי לעברה, מחזיק בכתפה ומושך אותה לעברי, ״בבקשה תהיי החברה שלי, תצאי איתי, תהיי שלי.״. היא מביטה בי מופתעת חסרת מילים והקול שלי הופך לשקט, ״תגידי כן,״ אני כמעט מתחנן.

היא מתעשטת, ״אוקי ,כן,״ היא אומרת ואני מושך אותה לעברי לנשיקה אבל היא מיד דוחפת אותי בכעס מדומה, ״איכס, לא צחצחנו שיניים.״. אני צוחק, סוחף אותה יחד איתי לצחוק עמוק, ואני יודע שמעכשיו הכל השתנה, אבל הכל. יהיה טוב שהיא לצידי.
~

~~~
היי אהובות,
הפרק האחרון לסיפור!
אני בטוחה שתהנו ממנו.
ובנוסף סיפור מדהים שהשקעתי זמן לכתוב, אז אני מקווה שתוכלו לקרוא ולהינות ממנו.
Limits.

ט'ו באב שמח, ואני מקווה שיהיה לכם שבוע וסופ"ש מדהים שיהיה לכם.
מלא אהבה.
באהבה,
וויט א'נגל.