chapter 12

4.1K 179 2
                                    

הארי

אגרפתי את ידי. המכתב שלה היה על השולחן. רוקנתי את טיפות האלכוהול האחרונות לגרוני,טורק את הבקבוק הריק לעבר הקיר והוא מתנפץ ברעד גדול לאלפי רסיסים בדיוק כמו ליבי. אני לוקח בידי את המכתב וקורא שוב.

להארי היקר,
אני מצטערת שאני כותבת לך ולא נפרדת ממך כמו שצריך. אך אני יודעת שאם אתה תדע מה בכוונתי לעשות אתה תעצור בעדי ואני לא מעוניינת בכך.
כן, הגעתי לקצה היכולת שלי, איני מסוגלת לתרום עוד ואין בי צורך. זו האמת לאמיתה, בלי צביעות נמוכה, והעמדת פנים. הארי אחי היקר, אני יודעת שאתה מחפש את השקר, משכנע את עצמך שאם היית כאן לצידי אולי זה היה אחרת, אבל תן לי להבהיר לך שטעות בידיך. כל דבר שתעשה אינו ישנה את המציאות הקיימת, הדבר היחיד שעשית בחיי זה לפגוע. ואפילו במותי אני עושה זאת, פוגעת בך. אני יודעת שאני לא צריכה לעשות זאת וכרגע אין יותר אנוכית ממני, אבל הארי, אני באמת מצטערת על כך אך לא אוכל לסבול זאת יותר. את כאב הלב המתמשך, את התקווה לקום כל בוקר ליום חדש והניפוץ התקוות שהשמש מביאה איתה.
אז הארי בפעם האחרונה אני אוהבת אותך אחי האהוב לעולם אל תשכח זאת. ועוד משהו, תחייה את חייך, השאר אותי מאחור כי לראשונה בחיי טוב לי. המשך בחייך, אך תזכור תמיד לחייך למעני. תמיד איתך,
אחותך ג׳מה.

ההורים שלי האשימו את עצמם במותה, אבא שלי ההפך אובסיסבי לעבודה, אמא שלי הפסיקה לחזור הביתה. כך שנשארתי לבדי להתמודד עם האובדן וזה היה קשה. הייתי צריך כאן מישהו לצידי אך לא היה מישהו כזה. האובדן היה חזק מידי כדי להתמודד איתו לבדי. תמונתה של ג׳מה עלתה בראשי, היא נראתה אמינה באזשהי דרך. אולי, רק אולי, אוכל לסמוך עליה, לספר לה את האמת ולבקש להיות שם לצידה.

*

עברו שבועיים פאקינג שבועיים לא ידעתי איך זה שהכול עבר עליי. המוות של ג׳מה, גופתה חסרת החיים שנמצאה, המכתב שלה, הלוויה. הימים שנהפכו לילות והתחלפו בלי הרף. ארזתי את המזוודה, לא באמת מביט מה אני משליך לתוכה, העיקר לסיים עם זה כבר. להגיע לשם ללא שום מטרה, ולבזבז עוד ימים. שהכאב עדיין טרי ומוחשי בליבי. הכנסתי את המכתב של ג׳מה לתיק, אני ארצה את זה בתור זיכרון אחרון ממנה.

גבול שחוקWhere stories live. Discover now