¿ אני ואתה ?

פרק 17

"שלום" לפתע שמענו , מרוב שג'סי נבהלה היא צרחה מעט אבל היא הפסיקה.
היה זקן שעמד שם.
"מחפשים משו ?" הזקן שאל.
"אממ לא" ג'סי מנסה להתאושש מהבהלה.
"את עוד משקרת לי ? זונה מטומטמת" הזקן צעק וחטף את ג'סי מבין ידיי , זה קרה כל כך מהר שאפילו לא שמתי לב , הכל היה כל כך חשוך.
"רגע רגע אדוני חכה שניה" אמרתי.
"תיקח אותי , לא אותה , אני אמרתי לה להגיד את זה , בבקשה , תעזוב אותה היא בהיריון" אמרתי והוא כיוון לכיווני אקדח ,שרק השד יודע מאיפה הוא חירבן.
"אל תנסה לעשות שטויות" הוא אמר ודחף את ג'סי המפוחדת לעבר פיטר ולקח אותי בחוזקה , אני יודע מה אני עושה ,אם הוא לוקח אותי ,אז הוא יקח אותי לעבר זואי. או שלא ..
"פיטר תשמור עליה" אמרתי כשהזקן לקח אותי בכוח.
"את בסדר?" פיטר שאל אותה ומאז לא יכולתי לשמוע כי התרחקתי משם.
הזקן הוביל אותי לעוד חדר חשוך ,שם כבר היה שקט ,לא היו צעקות ,אבל באותה רמה של שקט היה מפחיד.
"איפה זואי?" שאלתי את הזקן שקירב אליי אקדח ,לא בגלל שאני רואה , בגלל שהפייה של האקדח נוגעת בראש שלי
"לא עניינך" הוא אמר.
"תגיד לי איפה זואי" אמרתי.
"אמרתי שזה לא עניינך"
"ואני שאלתי שאלה פשוטה ,איפה חברה שלי ?"
הזקן הפיל את האקדח ודפק את הגוף שלי בקיר ואז החזיק לי את הראש ,מאיים לדפוק את הראש בקיר.
אני לא אשקר , זה כאב ,אני לא חושב שאי פעם מישהו הכאיב לי ככה.
הוא פתח איתי חזית ומפה זה יכול להיגמר רק ברע.
"אל תדבר יותר אני לא מפחד להרוג אותך" הוא אמר וירקתי עליו. תרתי משמע.
"אתה לא תאיים עליי מבין?" אמרתי ודחפתי אותו ,ירדתי לעבר הרצפה למשש איפה האקדח ומצאתי.
הוא זקן ,אבל למרות כל זה הוא רע , אני לא יהרוג אותו ,אני פחדן מדי בשביל זה.
אבל לאיים עליו לא יעשה לי רע.
דחפתי אותו לקיר.
"תגיד לי איך מדליקים את הפאקינג אור הזה ואיפה בדיוק זואי" אמרתי ודחפתי אותו יותר ,מכוון עליו את האקדח , שמח מזה שיש חושך בשביל שהוא לא יראה את היד הרועדת שלי ,אז כן יש לי תדמית של באד בוי וכל זה אבל בעצם אני פחדן גדול.

נקודת מבט שרון:
עקבתי אחריהם , מפחדת שאמא שלי תמות , נכנסתי לבניין בדיוק אחריהם והם לא שמו לב אליי , חוץ מאבא שהסתובב כמה פעמים.
עוד מלפניהם ידעתי שהוא קומה 3 , הם ממש סתומים , וחשבתי שאנשים יותר גדולים ממני אז הם גם יותר חכמים ממני..
חיכיתי שהם ילחצו על קומה 3 , אבל אז מישו כיסה לי את העיניים והפה , התחלתי לפחד.
עצמתי עיניים חזק בשביל לא לחשוב על זה.
התחלתי לחשוב על רפאל , ועל הנשיקה שלנו , זה קרה כל כך מהר ואז העיניים שלי נפתחו , היה חושך מפחיד.
כמו בבית יתומים שהייתי , עם רפאל.
כשהיינו צריכים לקבל עונש , היינו עובדים בחדר הזה , מייצרים אקדחים , אני במיוחד לא הייתי מייצרת את האקדחים , רק הייתי בודקת אם זה תקין , ככה שאני מבינה באקדחים , למרות שאני רק בת 6.
שמעתי את הקול של ג'סיקה אבל אז הוא מיד נעצר.
התחלתי לפחד. ואז שמעתי קול של דלת שנפתחת.
אוי מה עשיתי, אם אבא יודע שאני פה הלך עליי.
"את פה ?" מישו אמר.
"כן" עניתי ברעד.
"יופי" הוא אמר והדלת נסגרה.
רגע רגע , אם הוא פתח ככה בלי מפתח וסגר ככה בלי מפתח , אני יכולה לצאת בפתיחת דלת , איזו סתומה אני.
חיכיתי כמה שניות והלכתי לעבר הדלת , לא שראיתי משו פשוט אני יודעת שזה בדיוק מולי , נתקעתי בדלת כי לא ראיתי כלום, נאנחתי בכאב לרגע אבל אז פתחתי לאט את הדלת וניסיתי להיות כמה שיותר בשקט.
פתחתי את הדלת ועברתי לעבר המסדרון החשוך והשקט. נתקעתי בקיר וגיחכתי לעצמי שאני מפגרת.
ס

גרתי עיניים והלכתי ,הפעם לא נתקעתי בכלום , רק הייתי צריכה לדמיין את הנשיקה שלי ושל רפאל , בגינה שבבית יתומים , פתחתי עיניים וראיתי אור . סוף סוף.
רק אני לא יודעת איפה אני.
"אני לא יודעת בבקשה" שמעתי את אמא (?) צועקת ובוכה. רציתי לבכות גם , לדעת שבן אדם שחשוב לך בוכה זה כואב.
"זואי הנה , כואב לך , אני צריך לדעת את הפאקינג קוד הזה" מישו צעק גם , קול שאני לא מכירה.
"אבל אתה לא מבין שזה לא צריך להכאיב לי בצורה כזאת , אתה מגעיל" שמעתי אותה שוב פעם צועקת ובוכה.
הלכתי לעבר הצעקות , היה צריך לפתוח דלת , וליד הדלת היו 2 שומרים.
"שלום" אמרתי בקול הכי מתוק שיכולתי.
"איבדת משהו ילדה ?" השומר אמר מתכופף לעברי.
"כן" משכתי באפי.
"מה מה קרה ?" הוא שאל וליטף לי את הלחי.
"הייתי עם אמא שלי ועם הדובי שלי , ופתאום לא ראיתי יותר את אמא והדובי שניהם נאבדו ואני לא יודעת מה לעשות" משכתי באפי שוב פעם וניסיתי להוציא דמעות.
"בת כמה את?"
"6"
"איך קוראים לך?"
"אני לא זוכרת" שיקרתי , כי אולי הוא יודע שאני הבת של דיימן , הבוס שלו.
"אוקיי" הוא אמר.
"אפשר חיבוק?" שאלתי והוא התיישב על הרצפה כדי להיות בגובה שלי וחיבק אותי , ניצלתי את ההזדמנות ולקחתי מהכיס בטוסיק שלו את האקדח בלי שהוא ישים לב.
"תודה" אמרתי ועם הרגל שלי נתתי לו מכה באף , כי הוא עדיין ישב על הרצפה.
"איי" הוא מלמל.
בינתיים הלכתי לשומר השני.
"אפשר להגיד לך משו?" שאלתי ואמרתי לו להתוכפף והוא התכופף , נתתי לו בוקס ודחפתי אותו , הוא היה כבד אבל לפחות הצלחתי , קצת.
רצתי לעבר הדלת ופתחתי.
מהר סגרתי אחריי.
הולכת למטבח לקחת מים.
ראיתי את הטלפון של אמא , 58 שיחות שלא נענו.
מזגתי לעצמי בכוס מים.
שתיתי מהר והצעקות התגברו כשהלכתי במסדרון , פתחתי כל חדר אבל לא מצאתי , האקדח עדיין היה ביד שלי , נזהרת לא להטעין אותו בטעות.
"זואי אני חוזר, מה הקוד ?" אותו הקול שאל.
אולי זה דיימן ? אבא שלי האמיתי ? עומרי אמר שהוא רע ובגלל זה אני לא אוכל לראות אותו.
על איזה קוד הוא מדבר ?
"דיימן תעזוב אותי , זה לא יצא מהפה שלי" אמא אמרה ובכתה יותר חזק.
צלצול טלפון נשמע ושמעתי את דיימן אומר הלו.
"לא אני לא יכול" הוא אמר ונאנח.
"אבל כבר עשיתי את זה .. טוב.. ביי.." דיימן אמר.
"אני אצטרך להרוג אותך" שמעתי מבעד לדלת ופה הלב שלי התחיל לרוץ.
"לא לא רגע דיימן יש לי משפחה אני עדיין לא בת 20 תראה אותי אתה חייב לרחם עליי כבר אנסת אותי אני לא עשיתי שום דבר רע" היא אמרה והתחלתי לבכות , היא התחילה להשתעל כמו משוגעת ומהר פתחתי את הדלת , הדלת נעולה ולא נפתחת , מה אני יעשה ?
רצתי לעבר המטבח שהייתי בו לפני כמה שניות , ולקחתי את הטלפון של אמא. מכירה את המספר של לאה בעל פה.
"הלו לאה ?" שאלתי.
"מי זה?" היא שאלה.
"שרון" אמרתי.
"אוי שרון התגעגעתי , איך אצל המשפחה החדשה ?"
"האמת שבסדר אבל אני חייבת עזרה. איך פותחים דלת נעולה?"
"שרון .. ? מה את עושה ? את לא גונבת יותר נכון ?"
"לא מה פתאום , זה למטרה טובה"
הלכתי לעבר הדלת.
"בטוחה ?"
"כן"
"אוקיי אז ככה , יש לך סיכה ?" היא שאלה.
"כן" .