¿ אני ואתה ?

פרק 14

הוא הוציא מהכיס האחורי שלו רובה , חייכתי וכמעט צחקתי ממה שקורה פה .
"מה אתה רוצה ?" חייכתי .
"את כבר יודעת"
"כשתגיד לי אני אדע"
"אני רוצה אותך את לא מבינה ? אני אוהב אותך" פה לא יכולתי להתאפק ופשוט פרצתי בצחוק .
"שנינו מכוונים אחד על השני רובה את לא רואה ? אם אני מתה אתה תמות איתי . זה לא מבייש אותך לאיים עליי בגלל שאני לא אוהבת אותך ? יש לי ילד , יש לי חבר-"
"אקס" הוא מיהר לתקן .
"מה זה משנה ? זה לא אכפת לך כל הדברים האחרים ? אני מגיל 13 מסתובבת ברחוב , אתה היית איתי ,אתה יודע את זה" אמרתי וקירבתי את האקדח לראש שלו .
"אתה פאקינג היית איתי" צרחתי ודמעה יצאה מהעיניים שלי למרות שהפנים שלי הראו שממש לא אכפת לי מהמצב שאנחנו נמצאים בו וההבעה שלי הייתה הבעה של 'מצחיק אותי' .
"זואי אני לא יכול לאבד אותך שוב פעם" הוא אמר וצחקתי שוב פעם .
"סליחה ? שוב פעם ? מה זאת אומרת?" צחקתי פחות .
"הילד שלך ממני" הוא ירה את זה .
(לא את הכדור באקדח אלא את המשפט הזה.)
"אתה צוחק עליי נכון ?" אמרתי וגוש דמעות חנק את גרוני .
"לא" הוא אמר .
"אני אף פעם לא שכבתי איתך" אמרתי .
"פעמיים" הוא אמר .
"את פשוט לא זוכרת ,כשהיינו קטנים הכרתי מדען ,המדען הזה היה אבא שלי , הוא יצר כדורים שגורמים למחיקת זיכרון , ניסיתי את זה עלייך וזה עבד , התינוק שלך שלי גם"
הוא אמר את זה והרגשתי את הלב שלי רץ .
"איפה אבא שלך?"
"מת"
"אז איך אתה רוצה שאני יאמין לך ?"
"אני אמרתי לך את האמת עכשיו אם את רוצה להאמין או לא זאת בעיה רק שלך ואנ-"
שמענו דפיקות בדלת .
"תפתח יבן זונה תפתח" שמעתי את פיטר ושון צועקים .
דיימן לקח לי את האקדח שהיה ביד וקפץ מהחלון
"תעזרו לי לצאת מפה" צעקתי .
"מצאתי" שמעתי את ליאן , אחותי הקטנה אומרת .
הדלת נפתחה ורצתי אל שון ופיטר ואבא שלי שניסו לפתוח את הדלת .
כל המשפחה שלי כאן .
חוץ מקלואי (אמא שלי) ,כריס (אח שלי הקטן) ,אביאל (אח שלי הגדול) ולאה (אחותי הקטנה) .
בטח הלכו לסיבוב ופספסו את כל האקשן .

אחרי 4 שעות :
"קלואי" שמעתי את אבא שלי צועק .
"עזבת אותם ככה ? איך הם מרגישים ? איפה הם?" אבא שלי צעק על אמא שלי שרק נכנסה הביתה לפני שניה ואני כבר 4 שעות יושבת כמו מטומטמת ולא זזה ,מנסה לעכל את מה שדיימן אמר .
"אני לא רוצה אותה בבית שלה זהו הלכו כל ההזדמנויות עכשיו הם בבית חולים , הילדים שלי בבית חולים בגלל איזה ילדה מנודה שמתערבת לנו בחיים שתלך מהבית שלי" היא צעקה ואבא שלי רק ניסה להרגיע אותה .
"כשהיא תצא מהבית הזה אני ארגע אתה מבין ? לא אל תדבר אליי כמו אל מפגרת ,אני יודעת טוב מאוד למה אני צועקת ואני לא משוגעת הילדים שלי בבית חולים בגלל החולת נפש הזאת"
וואט דה פאק ?
הם בבית חולים ?
למה הם בבית חולים ?
זה בגללי ?
וואיייייי אני מביאה רק צרות .
"שון" אמרתי , פעם ראשונה שאני מדברת אחרי 4 שעות .
"מה?" הוא שאל .
"מי בבית חולים ?"
"זה כלום זואי באמת הכל יהיה בסדר"
"מי בבית חולים?" התחלתי להגביה את הטונים שלי .
"אביאל , כריס ולאה" הוא אמר את זה כל כך מהר שכמעט ולא הבנתי .
"אמא" שמעתי .
"מה את רוצה ג'ני?" קלואי אמרה .
"תפסיקי"
"מה להפסיק"
"תפסיקי להיות חרא כבר את לא מבינה שנמאס מהילדותיות שלך ? הבנו שאת לא סובלת את הילדה שלך , את היצור שאת הולדת בעצמך , שאני הייתי איתה באותו בטן עם שון , את לא מבינה? נמאסת על כולם , וגם עליי , חשבתי שאת שונה ,אז אוקיי כריס לאה ואביאל בבית חולים , ביג דיל , גם אני קיבלתי מכות וגם לי כואב ולא צריך להגזים מכל דבר , אמא , לא עזבי איזה אמא , אסור לתת לך את הכינוי הזה בכלל , הם בבית חולים ? לא נורא , תחליקי על זה , הבת שלה עוד מעט נאנסה , לאיית לך את המילה נאנסה ? את יודעת מה זה נאנסה ? לא , את לא יודעת , כי את נולדת על כפית זהב בפה , גם אנחנו אבל זואי לפחות למדה מה זה להיות ילדת רחוב , לאף אחד פה לא היה אכפת כשהיא לא הייתה פה פאקינג 6 שנים , בגיל ההתבגרות , רק בשנים שהיא מתפתחת והיא גודלת , אם יהיה לי ילד על גופתי המתה שאני אתייחס אליו כמו שאת מתייחסת אליה, את חתיכת כלבה אמא אני שונאת אותך"
וואו , זאת ג'ניפר אחותי ? אני בשוק .
שון קם מהספה ואני אחריו , רציתי לראות אם זאת הייתה ג'ני באמת .
כנראה היא שונה ממה שחשבתי .
שון חיבק את ג'ני ואני חיבקתי אותה גם ומלמלתי:"תודה" .

אחרי 3 שבועות :
אביאל ,לאה וכריס חזרו הביתה , הם בריאים ושלמים , אני נרגעתי , אבל עדיין לא סיפרתי לאף אחד מה שדיימן אמר לי .
אני וג'ני נהיינו חברות טובות .
קלואי ממשיכה לשנוא אותי .
ועומרי עדיין לא בא .
וזהו בסך הכל ..

"כולם לבוא משחקים אמת וחובה" ג'ני אמרה .
"ג'ני נראה לי שעברנו את הגיל לא?" אמרתי .
"גם את באה מכוערת" היא אמרה לי וגיחכתי .
נאנחתי והתייבשתי במעגל .
הבקבוק הסתובב ובגלל שכולם אחים (חוץ מפיטר) אז לא עשינו דברים סוטים כמו להוריד את הבגדים וכל זה אבל זה היה מצחיק .
הבקבוק הסתובב ונעצר עליי ועל פיטר , פיטר שואל אני עונה .
"אמת או חובה"
"אמת" אמרתי .
הוא הסתכל מאחוריי וחייך אבל לא היה לי כוח להסתובב אז לא הסתובבתי והוא שאל .
"מה את מעדיפה יותר ? את עומרי או את הילד שלכם ?"
"מה זה השאלה הזאת ?" אמרתי.
"נו תעני"
"עומרי הוא באמת הכל בשבילי , אני לא יודעת איך הצלחתי להמשיך לחיות אחרי שהוא הלך , אני אוהבת אותו , זה כמו שבשביל לנשום אתה צריך אוויר , חמצן, הוא החמצן שלי , רק לחשוב עליו עושה לי פרפרים בבטן" דמעה אחת נפלה לי ולרגע הפסקתי לדבר .
"הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר כשאני קמה הוא לחשוב עליו , ועל איך הוא ישן , אני חושבת עליו כל היום , כל שנייה וכל דקה ואז כשאני הולכת לישון הוא הדבר האחרון שאני חושבת עליו ואז אני גם חולמת עליו , בקיצור אני אוהבת אותו , הילד זה הילד הוא כל מה שיש לי מעומרי ,אני רוצה לחפש אותו אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל , מה שבטוח זה שאין דבר שאני רוצה יותר מלהמשיך את החיים שלי עם עומרי , אני אוהבת אותו." אמרתי ואז מישו סובב אותי לאחור. ונישק אותי , כשהבנתי שזה עומרי בגלל הריח הממכר פשוט כרכתי את הרגליים שלי סביבו והייתי צמאה לו כל כך , שמתי את הידיים שלי מסביב לעורף שלו ויד אחת שלו נגעה לי בתחת והיד השנייה שלו נגעה לי במותניים .
"עומרי" מלמלתי כשהתנתקנו מהנשיקה בשביל לנשום.
"לא רק אני באתי , גם היא" הוא אמר והצביע על ילדה קטנה כל כך יפה .
"הילדה שלך"
"מה ?" צעקתי .
"זאת בת בכלל ?" אמרתי והתכופפתי לראות את הפרצוף שלה .
"איך קוראים לך ילדה יפה אחת ?"
"שרון" היא אמרה וכבר התאהבתי בה .
הקול שלה כל כך מתוק ותמים .
"עומרי אני מאוהבת בך" אמרתי ונישקתי אותו שוב פעם .
"נו לא ליד הילדה" אמרתי כשהוא נגע לי בתחת ודחף אותי לקיר.
שמעתי את כולם צוחקים , ג'ני כבר התיידדה עם שרון .
כשכולם דיברו בינהם וצחקו עומרי לחש לי:"אני צריך לדעת משו בואי לחדר" ,הלכתי אחריו , ועשיתי עיניים לג'ני שתשמור על הקטנה , שיט איך קוראים לה , אה נכון שרון .