¿ אני ואתה ?

פרק 18

נקודת מבט זואי:
"דיימן תקשיב" אמרתי מנסה לקום אבל לא הצלחתי אז נשארתי שוכבת על השולחן.
כבר לא עצרתי את הדמעות ,הוא הכאיב לי , כל כך וכל זה בשביל כסף.
למה רק אני ? למה רק אני מכל המשפחה המטומטמת הזאת יודעת את הקוד ? למה אני עשיתי את הקוד ? למה אני כזאת אידיוטית ?.
"אם אתה רוצה להרוג אותי תעשה את זה מהר כי אני לא יכולה לסבול את הכאב הזה יותר." אמרתי מנסה לנשום מכל הדמעות שיוצאות בלי הרף.
"פאק זואי פאקקק את לא מבינה ? הם אמרו שרק בכאב שלך אפשר לפתוח את הקוד הזה למה זה לא עובד" הוא השתגע ורציתי לצחוק על זה שהוא דפוק אבל ויתרתי מהכאב.
הוא לא מבין שזה לא צריך להיות כאב של כאב , זה צריך להיות כאב של אהבה , אז כן זה יכול להיות קיטשי , אבל הקוד זה עומרי ,והוא אפילו לא יודע את זה , ואני מסכנת אותו סתם בשביל כסף. הם חושבים שלאנוס אותי זה כאב וכאב פותח את הקוד.

"אך ורק בכאב שהתוצאה שלו יפה אפשר לפתוח את הקוד" .

אז זה המשפט שכבר שנים על גבי שנים אוחזים בו אבל אף אחד לא מבין אותו.
אולי הם חושבים שהתוצאה של אונס זה יפה כי אפשר להביא עם זה ילדים אבל זה לא קשור. אני צריכה לבכות בגלל עומרי , וכשזה יקרה ועומרי יפגע בי האנשים האלה יכולים להיות מולטי מליארדרים והם יכולים להרוס את העולם.
"לפני שאת תמותי אני חייב להגיד לך משו" דיימן אמר.
"אני באמת אהבתי אותך" הוא אמר וליטף לי את הלחי , הגוף שלי היה משותק לא יכולתי אפילו להעיף את היד המגעילה שלו ממני.
"והלוואי שזה היה יכול להיגמר אחרת אבל.." הוא אמר וקירב את הפנים שלו לשלי.
"אבל זה ייגמר וזה לא חשוב איך, ולמרות שמצאתי את החצי שלי ואת מצאת שלך" הוא אמר והצביע על עצמו , כשהוא דיבר הנשימות שלו דיגדגו את האף שלי והדמעות ירדו. "בקיצור זה ייגמר ממש בקרוב"
"דיימן אני רק בת 19 אתה לא חייב לעשות את זה" הצלחתי סוף סוף להוציא משו מהפה שלי.
"אני חייב , זה או החיים שלי או החיים שלך ואני בוחר בחיים שלי" הוא לחש והצמיד את הפה שלו לאוזן שלי ונשך לי את האוזן ואז הוא עבר לפה שלי ונישק אותי.
ניסיתי להתנגד אבל לא הצלחתי.
"אני שונאת אותך" צעקתי.
הדלת נפתחה ועומרי , פיטר וג'סיקה נכנסו עם 5 שומרים שמכוונים אליהם אקדח.
"בן זונה מה עשית לה" עומרי אמר וראיתי דמעות בעיניו , החולצה של ג'סי כבר הייתה כולה רטובה מהדמעות.
"אעאעאע נראה לי שיש לי צירים" היא צרחה.
שיט למה הביאו אותה לפה.
"אוו איזו הפתעה יפה מה שלומך עומרי?" דיימן התגרה בו.
דיימן התקרב אליי והושיב אותי על השולחן , הייתי חסרת כוחות , הוא פישק את הרגליים שלי ונכנס בין הרגליים שלי ונישק אותי.
"תעזוב אותה" עומרי צרח ורצה להתקדם אבל השומרים תפסו אותו.
דיימן החזיק בי חזק וכבר לא יכולתי לזוז. הזזתי את הראש שלי לצד וזה גרם לדיימן להעיף אליי כאפה.
"פאאאאאקקק" ג'סי צרחה.
"ג'סי זה בגלל הלחץ הילד שלך יהיה פג למה לעזאזל הבאתם אותה לפה?" צרחתי בכל הכוחות שנשארו לי.
"אחחחח אני לא מצליחה" היא צרחה וניסתה לנשום ,היא נשכבה על הרצפה וצרחה.
"דיי תפסיקו לצעוק" דיימן צרח וכיוון לעבר ג'סי את האקדח.
"רגע דיימן תירגע" אמרתי וניסיתי לקום מהשולחן הזה .
"אל תגידי לי להירגע , הם באו לפה בשביל לראות אותי הורג אותך אוקיי ?" הוא צעק.
"אתה לא תהרוג אותה בוא לפה יבן של שרמוטה אתה תשלם על זה ,אתם תשלמו על זה" הוא צעק ובכה יותר.
פיטר ניסה להשתחרר מאחיזה של 3 שומרים והם השאירו את ג'סי על הרצפה מתפתלת בכאבים.
"אתה תראה מה זה" דיימן צעק וכיוון לעברי את האקדח.
אחרי 3 דקות של שקט חוץ מכמה יללות מצד ג'סי .
"אוקיי אתם רוצים את זה לאט ומענה או מהיר ונגמור עם זה ?" דיימן צעק.
"בגלל שאף אחד לא עונה אני יענה , אז עושים מהיר" הוא קבע וכיוון אליי את האקדח.
"לא" פיטר צעק.
"זואי אני אוהב אותך חיים שלי בבקשה תחזיקי מעמד." פיטר אמר ועומרי נלחם עם השומרים.
"אז בואו נספור מ 3 עד 0 טוב ?" דיימן שאל אבל כמובן אף אחד לא ענה.
הפסקתי לבכות , אמרתי בלב תודה לעומרי שנתן לי חיים מושלמים , ותודה לשרון שנתנה לי להכיר את המושג 'אמא' ,ולג'סי,שון ,ג'ני, פיטר ולוק על זה שהם תמיד היו איתי.
"3 ,2 , 1 ...." הוא אמר ואז נשמע קול ירייה.
"לאאא" שמעתי צעקה.
ומאז ראיתי שחור והרגשתי את הרצפה הקרה.

○●○
קצר אבל קולע.
ממש בקרוב הסוף של העונה הראשונה.
*תזכורת: לקרוא את הסיפור "מבוסס על חיים אמיתיים"*