Same Mistakes- מתורגם

פרק 9- לב שבור

נקודת מבט של דניאל-

הסתכלתי על הילד, שהתכווץ לתוך הפינה. האף שלו עדיין מדמם. שמתי לב שהצוואר שלו מכוסה בחבורות. "אתם יכולים להיכנס פנימה אם אתם רוצים," אמרתי לו, נושכת את הלחי שלי מבפנים.

הוא הנהן, עיניו נפערות. "תודה לך גברתי." הוא לחש, נעמד עם אח שלו בידיו. "תן לי לקחת אותו," לחשתי, לוקחת את התינוק מידיו. "תודה לך גברתי." הוא אמר שוב, משפשף את זרועותיו. ואז שמתי לב שהידיים שלו מכוסות בסימנים כחולים, סגולים, וצהובים. "בואו ניכנס," אמרתי, נעמדת.

הוצאתי את המפתחות, ופתחתי את הדלת. כולם נכנסו אל הדירה. ברגע שכולם היו בפנים, סגרתי את הדלת אחרינו, הדלקתי את האור ובעטתי את נעליי מרגליי.

הסתכלתי על הרגליים של הבנים כדי לבדוק אם הם נועלים נעליים. הילד הגדול יותר היה יחף, והתינוק לבש גרביים. "אתה יכול לשבת על הספה אם אתה רוצה." הצעתי. "תודה לך גברתי." הילד אמר, והלך אל הספה הלבנה. "אתה יכול לקרוא לי דניאל," אמרתי לו בזמן שהלכתי אל המטבח.

הושבתי את התינוק על הכיסא הגבוה של מייגן. עוד לא תרמתי את הכיסא הזה. התינוק חייך, חושף שתי שיניים. חייכתי בחזרה, בזמן שהתינוק דפק על המגש.

הסתובבתי. הילד הגדול יותר ישב על הספה, מדיסון ומקס יושבים בשני צדדים שלו. מייגן יושבת על הקורסא, צופה בטלויזיה. הלכתי באיטיות אל הסלון, לא רוצה להפחיד את הילד המסכן. הוא הרים את רגליו על הספה, וחיבק את ברכיו.

"איך קוראים לך?" שאלתי אותו. "בילי," הוא לחש, בזמן שדמעות זלגו על לחיו. הוא ניגב אותם על הברכיים שלו. "היי, אתה יכול לבכות. אתה לא תמיד חייב להיות אמיץ," אמרתי לו.

"אל תדאג, אנחנו מאוד נחמדים. אתה יכול לקבל ממתק אם אתה רוצה. יש לנו עוגיות אוראו, ושוקולד צ'יפס," מדיסון אמרה, מניחה את ידה על הכתף שלו. בילי הזדקף ברגע שידה של מדיסון נגעה בכתפו. מדיסון הבינה, והחזירה את ידה במהירות.

"באיזה דירה אתם גרים?" שאלתי את בילי, מנסה להשמע רגועה. "אני לא יודע," בילי לחש, מנגב עוד דמעה עם גב ידו. "אתה יכול להישאר כאן הלילה, איתי ועם הילדים שלי, אם תרצה?" הצעתי, לא רוצה להישמע מפחידה.

בילי הנהן באיטיות. "ג'ייק יכול להישאר גם? אני לא יכול להשאיר אותו לבד עם אבא שלי." בילי שאל, מושך באפו. "כמובן," הנהנתי. "אני אלך להביא בד רטוב בשביל האף שלך." אמרתי לו, מחייכת חיוך קטן. "בסדר," בילי הסכים, מביט במכנסיו שהיו מכוסים בדם מהאף שלו.

"אתה יכול ללבוש את אחת מהפיג'מות של הבן שלי מקס. יש לו המון אפשרויות." אמרתי לבילי. "כן! יש לי פיג'מה מאוד נעימה של באטמן שאתה יכול ללבוש." מקס אמר, קם מהספה ורץ אל חדרו. "אני אלך להביא את הבד," אמרתי, והלכתי אל המטבח. הדירה הזאת היא בסגנון די פתוח. אין קירות בין חדר האוכל, הסלון והמטבח. ויש את המסדרון שמוביל אל חדרי השינה והשירותים. אני שמחה שזה כל כך פתוח כי אני יכולה לראות את מייגן, מקס ומדיסון. הם אוהבים להסתבך בצרות פה ושם.