Same Mistakes- מתורגם

פרק 10- זמנים קשים

נקודת מבט של דניאל-

"דניאל, לצערי יש לנו חדשות רעות לגבי הבת שלך." הרופא אמר לי. בפעם האחרונה ששמעתי את המילים האלה הן היו מאחות, שהודיעה לי שמייגן לא יכולה לראות בעין אחת.

התינוקות היפים שלי, מקס ומדיסון בני השלוש, ישבו על הרצפה ליד רגליי ושיחקו בבצק בצבע צהוב ואדום. הם מכינים לי פיצה ועוגיות. מייגן בת השנה ישבה על רגליי. "מה עוד יש לך לספר לי?" נחנקתי.

הוא נאנח, מוריד את משקפיו. לאחר ששפשף את עיניו, הוא החזיר אותם. "מייגן חירשת. היא תמיד תהיה. מהבדיקות שלקחנו, הבנו שמייגן מעולם לא שמעה שום דבר, ולעולם לא תשמע."

דמעות עלו לעיניי, וכיסיתי את הפה שלי בידי. הבטתי במייגן, מנערת את ראשי. ידעתי שמשהו לא בסדר כשהיא לא הגיבה לקול שלי. בגלל זה לקחתי אותה לבדיקות. היד שלה לא מתפקדת, והיא כבר פעמיים הייתה מאוד קרובה למוות ב-3 החודשים הראשונים בחייה כי היא הייתה קטנה מידי.

אחוזי ההישרדות לתינוקות שנולדו מתחת לשבוע ה-20 הם כמעט אפסיים. קראתי באינטרנט על אישה שילדה תאומים בשבוע ה-30 ואחד מהם מת בגלל שהיה קטן מידי.

מייגן חיה בנס. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיה. היא ילדה כל כך עדינה, גופה כבר חווה מספיק בעיות. היא עיוורת בעין אחת ולא רואה טוב בעין השנייה. איך היא תלמד לתקשר? היא לא צריכה לסבול מלהיות חירשת בנוסף להכל.

"כשמייגן תגדל תוכלי לשקול את שתל השבלול," הרופא הסביר לאחר כמה רגעים של שתיקה. "זה שתל קטן שישתילו לאוזנה. הם עובדים באופן מדהים, וקיבלו אחוז מאוד גדול של תגובות חיוביות." הוא אמר, והעביר לי חוברת.

"אתה רוצה שאני...אשנה את הבת שלי?" שאלתי, בולעת את רוקי. על הכריכה של החוברת יש תמונה של בחור, בחורה, וילד בן 9. הבחור והבחורה מתנשקים מעל האוזניים של הילד, והילד מרים שני אגודלים בחיוך.

"אנחנו מבטיחים לך, אנחנו לא רוצים לשנות את הבת שלך, גברת פיזר. אנחנו רק רוצים שהיא תחייה את החיים הכי טובים שאפשר. אני מניח שזה יהיה מאוד קשה להיות חירש, ו-60% עיוור." הרופא ניסה להסביר את עצמו.

הסתכלתי על התינוקת שלי. השיער של מייגן בצבע חום בהיר, אבל הוא נהיה כהה יותר. אני לא רוצה שהיא תחייה חיים מלאים בכאב וקשיים. אני רוצה שיהיו לה חיים טובים. הלוואי שיכולתי לתת לה את השמיעה שלי. לא אכפת לי להיות חירשת. אני יוכל להתמודד עם זה. אבל מייגן? זה פשוט לא הוגן.

היא רק תינוקת. אני רוצה שהיא תשמע את השירים של אבא שלה, אפילו שליאם לא בחיינו. אני רוצה שמייגן תשמע את האחים הגדולים שלה כשהם משחקים איתה. אני רוצה שמייגן תוכל לשמוע קצב, ולרקוד. אני רוצה שמייגן תשמע את המכוניות המצפצפות בעיר. אבל היא לא יכולה.