זה אפשרי - It's possible

זה אפשרי- חלק ה'

(דרק)

הייתה זו שעת דמדומים, הבטתי לעבר השמש השוקעת, מרגיש את האוויר הקריר מכה בגופי הגורם לצמרמורת קלה לעבור בגופי ולחיוך קטנטן לעלות על פניי, שאפתי את האוויר אל ריאותיי מתחיל ללכת בשביל לכיוון רחוב דאונינג.
היריד התחיל להתרוקן מאנשים והדוכנים החלו להסגר .
"היי, דני בו לפה" קראה גברת צעירה לעבר בנה הקטן "אמא" החזיר אליה הילד כשצחוקו בוקע מפיו גורם למספר אנשים העוברים לעלות חיוך על פניהם, "אבא מחכה במכונית" החזירה אמו של הילד הקטן כשהיא נותנת יד לילדה נוספת שלה "אבא?" קרא הילד הקטן בשמחה, מתחיל לרוץ לעבר אמו "איפה אבא?"שאל מקפץ בקלילות כשהוא אוחז בידה ונעלמים מאחורי קבוצת נערים.
חיוך קטן עלה על פניי, מזכיר לי אותי ואת משפחתי כשהייתי קטן.

"דרק" קרא לעברי קול מוכר, קוטע את מחשבותיי "ג'ייסון" החזרתי לו, מתחיל להתקרב לעבר הדוכן שלו.
"אני כמה דקות מסיים לסגור את העסק ונזוז" אמר כשהוא עובר לידי ותופח תפיחה קלה על שחמי.
"אין בעיה" אמרתי לוקח את הכיסא שישב עליו לפני מספר דקות ומתיישב עליו.

מחשבותיי אחלו לנדוד אל הימים האחרונים... "אינה כך" אמרה נותנת לי ממחטה... בפינת הממחטה תפירה של פרח מיוחד...הפרח התפור שהיה על השמיכה שאמי נתנה לי ועל המטפחת תואמות לגמרי...
בדיוק כמו תנועות ידה של אחותי אלי..."אנבאל,ולך?"..."היא...חשבתי שזאת...אלי"..."כל דבר בא מזכיר אותה...באופי...בהתנהגות..."
מהיום שפגשתי לראשונה את אנבל התחלתי להאמין בתחיית מתים, התחלתי להאמין שאנשים יכולים לחזור לחיים גם כשלא נשאר זכר מהם.
האופי, ההתנהגות, תנועות גופה הכל כל כך דומה לה. אך המציאות מכה בי ,ארי שמה הוא אנבאל והן לא דומות כלל במראה החיצוני.

פלאשבק- 8 שנים לאחר התעונה

"שלום, אני רוצה לברר על אחד האנשים שהשתתפו בתאונה שהייתה בוסטוורד הו(Westward Ho) לפני 8 שנים". אמרתי מקווה לקבל תשובה חיובית.
"תעודת זהות" אמר אותו שוטר שאליו פניתי,רואה הבעה מעט מופתעת על פניו, גורם לי להבין שבמהלך השנים האלה אף אחד לא פתח או ברר משהו לגבי אותו אירוע.
הוא הביט בתעודת זהות והחזיר את מבטו בחזרה אל פניי, לוקח עוד מספר פרטים.
"על מי תרצה לברר?" שאל השוטר מעט מסוקרן
"פטרסון א-לי" אמרתי מנסה למנועה מהדמעות לחנוק את גרוני.
הוא הנהן עם ראשו והקליד מספר דברים במחשב, "היא...היא בחיים?" שאלתי בספק אך בצפייה גדולה.
"רק שנייה" אמר מקליד עוד מספר דברים ואז הלך לאחד החדרים וחזר משם עם תיקייה גדולה ומאובקת, מראה התיקייה גרמה לצמרמורת לעבור בגופי ולזיכרונות כל האבק והעשן שהיו מסביבי כשהבטתי לצדדים לחפש את משפחתי אך לשווא.
הוא הרים את מבטו אל פניי ונאנח מעט "יש מספר גופות שלא הצליחו לזהות מפני שהן נשרפו, ואלי היא אחת מאותן גופות" אמר השוטר כשצער נשמע בקולו.
דבריו של השוטר צמררו את גופי והתחלתי לרעוד, הלכתי אט אט לעבר אחד הכיסאות הקרובים כדי לא ליפול על הרצפה.
"דרק, אתה בסדר?" שאל אותו שוטר כשהוא ניגש אלי במהירות.
סוף פלאשבק