זה אפשרי - It's possible

זה אפשרי-חלק ד'

(אנבל)
השיעור הסתיים, קמתי ממושבי מתחילה לאסוף את חפציי, "היי" שמעתי קול הווה של גבר לנגד אוזניי.
הבטתי על פניו מבינה שזה אותו אחד מאתמול "או היי. אתה המוכר מהשוק,לא?" שאלתי מעלה חיוך קטנטן על פניי.
"כן" ענה מעט מתוח
"א-יך קוראים לך" שאל לאחר מספר שניות של שקט "אנבל, ולך?" שאלתי מושיטה יד לעברו "דרק" אמר, אך ביאוס התפרס על הבעת פניו ולחץ את ידו בידי.

-----
הוצאתי את הפלאפון מן התיק כדי לשוכח עם מור מעט על היום הראשון שלי באוניברסיטה.
חיפשתי באנשי הקשר את המספר של מור וחייגתי אליה, הדבר היחיד שנשמע מהקו השני היה תא קולי. אך שנייה לאחר מכן נשמע רטט מן הפלאפון ''אני לא יכולה לדבר כרגע, אני אדבר איתך כשאגיע הביתה ;)" שלחה לי מור, "שובבה" לחשתי לעצמי כשסיימתי לקרוא את ההודעה.
יצאתי מהכיתה צועדת במסדרון לכיוון היציאה, אך העדפתי להישאר ולהסתובב מעט כדי להכיר ולהתחיל להתמצות במבנה האוניברסיטה הגדול .
התחלתי להתקדם בכיוון הנגדי של היציאה, רואה שדרק עדיין עומד בפתח אותה כיתה שלמדנו בא קודם,ממשיך להביט בי עד שמצא את עניי מביטות בו והוריד במהירות את מבטו ממני.
התקדמתי לעברו, בזמן שהוא מסיט את מבטו ומסתובב לכיוון השני אך נשאר לעמוד שם "היי" קראתי לעברו כשעמדתי מאחוריו.
הוא הסתובב מביט עלי בשאלה, מחזיר את מבטו לאחור כדי לבדוק אם דיברתי אליו או למישהו אחר העומד מאחוריו. "דרק?" שאלתי כשצחקוק קטן נפלט מפי "או...היי" אמר כשחיוך קטן נפרס על פניו "שנה ראשונה שלך כאן?" שאלתי מביטה בעניו רואה כאב אך גם ציפייה.הוא הסתכל עלי במבט לא מובן "כן" ענה בקול מעט צרוד "הכל בסדר?" שאלתי לא מבינה למה הוא נראה כל כך שבור "כן" אמר מוריד את מבטו אל נעליו "את מזכירה לי מישהי" אמר לבסוף כשהוא חוזר להביט בעניי "הרבה אומרים לי את זה" אמרתי מצחקקת כשהתחלנו לצעוד ברחבי האוניברסיטה. "לא,את ממש דומה לה. לרגע חשבתי שזאת את..." אמר כשאת סוף המשפט הוא לוחש "חברה קודמת שלך?" שאלתי כשאנחנו עוברים ליד אולם הרצאות גדול "לא, אני נשוי" אמר כשחיוך קטן מתפרס על פניו "אהה" עניתי מנסה להחניק את הצחקוק המנסה לצאת החוצה.

(דרק)

לאחר זמן מה שהסתובבנו ברחבי האוניברסיטה צלצול הפלאפון השיח את דעתי מהשיחה עם אנבל "כן מותק...אין בעיה...כמה דקות אני מגיע...אוהב אותך ניקול" אמרתי מנתק את השיחה.
"אני מבינה שאתה צריך לחזור" אמרה כשהתחלנו לצעוד בחזרה לכיוון היציאה. "כן, אני צריך לשמור על שי" אמרתי מרגיש שכבר התגעגעתי אל בני הקטן "הבן שלך?" שאלה בסקרנות. "כן" אמרתי לא מבין למה הרגשתי שהיא כבר יודעת ששי הוא בני.

-----
"חזרתי ניקולי" קראתי לעבר אשתי כשסגרתי אחראי את דלת הכניסה.
"איך היה היום הראשון באוניברסיטה?" שאלה כשהיא מתקרבת לעברי עם חיוך רחב על פנייה.
"היה בסדר" אמרתי אך פניי הראו אחרת. "אני תמיד פה בשביל להקשיב לך מותק" אמרה אוחזת בידיי.
"היום התיידדתי עם מתלמדת מהכיתה" התחלתי לומר רואה את הקנאה בענייה, גורמת לחיוך קטנטן לבצבץ על פניי.אך הוא נעלם שנייה לאחר מכן "היא...חשבתי שזאת...אלי" אמרתי מנתק את קשר העיין עם ניקול ומשפיל מבט כשדמעה זלגה מעניי "מותק. תסתכל עלי" קראה לעברי בקול עדין. וכך עשיתי "הכל בסדר" אמרה מדביקה נשיקה קטנה על שפתיי "כל דבר בא מזכיר אותה...באופי...בהתנהגות..." אמרתי מנסה למנוע מדמעה נוספת לרדת על פניי, אך לשווא.

(אנבל)

נכנסתי לדירה מבינה שמור עדיין לא חזרה.

נכנסתי לחדר מתיישבת על המיטה מביטה במסגרת התמונות שקניתי ביריד. עדיין לא ממש מבינה למה קניתי אותה, אך משום מה הרגשתי מחוברת אליה מהרגע שראיתי אותה.

16:03
החלטתי לקחת תנומה קצרה כדי שלא האחר גם מחר לאוניברסיטה.

20:34
הרגשתי חנוקה, לא הצלחתי לנשום. התנשמתי במהירות מנסה להכניס כמות של אוויר לריאות אך לא הצלחתי.
"היי, אנבל תתעוררי" שמעתי את קולה של מור "זה רק חלום, הכל בסדר" קראה לעברי מור כשהיא נוגעת בידי "א-אני לא...יכולה ל-נשום" אמרתי כשאחזתי בחוזקה בידה של מור, פוחדת שהיא תעזוב אותי למרות שידעתי שהיא לא תעשה זאת.
"היי. הכל בסדר. תנשמי עמוק, זה רק חלום" החזירה בקול רגוע, מגישה לי כוס מים .
"אני לא זוכרת את החלום" אמרתי מעט מאוכזבת לאחר שהסדרתי את נשימותיי ."מתי יש לך פגישה נוספת עם ג'ון?" שאלה כשהיא מתיישבת לידי. "מחרתיים" אמרתי באנחה.
"את חייבת להקדים את הפגישה, את לא יכולה לחכות עוד יומיים שלמים" אמרה לי בדאגה.
"קרו לך עוד דברים מאז הפגישה האחרונה שלך איתו?" שאלה די בלחץ אך מלאת דאגה .

.
אני ומור גרות ביחד כבר שנה וחצי,אך הכרנו כבר מגיל 15.במשך הזמן הזה עברנו הרבה ביחד והפכנו לחברות מאוד טובות, היא יודעת עלי הכל וכך גם אני עליה, אני לא יודעת איך הייתי עובדת את כל הזמן הזה בלעדיה. היא זאת שתמיד נתנה לי את הדחיפה בשביל ללכת לכל הטיפולים הדרושים לי, והייתה תמיד לצידי.