(אנבל)
17:02
ירדתי מהאוטובוס לכיוון כל הדוכנים שהיו ברחוב. ועניי נתפסו על מסגרת תמונה ,בצבע עץ עם נגיעות כסף עדין.
התקדמתי אל אותו הדוכן,לא שמה לב לאנשים שעוברים לידי וחלקם גם נתקלים בכתפי וקדים קידה לאות סליחה.
עמדתי מול המסגרת מביטה בה
"מסגרת מיוחדת" אמר המוכר מביט גם הוא על המסגרת בעניים נוצצות .
"כן.." אמרתי מרימה לידיי את המסגרת
"כמה היא עולה?" שאלתי מרימה מעט את המסגרת
"40 " אמר המוכר ומוכה עם גב ידו את הדמעה שזלגה מעניו
"אינה כך" אמרתי מוציאה ממחטה מהתיק ומניחה על השולחן 40 שקל
"תודה לך" הוא אמר לי מנופף מעט עם הממחטה "אין על מה" אמרתי מתחילה להתקדם אל דוכנים אחרים
18:05
התחלתי להתקדם אל כיוון הדירה .מניחה את האוזניות באוזניי והולכת בקצב המוזיקה אשר מתנגנת באוזניי .
כך המשכתי ללכת עד שהגעתי לרמזור האדום.כל רעש הרחוב שנשמע לרקע המוזיקה נפסק במכה אחת ושקט שרר סביבי.הרגשתי את כל העולם מתחיל להסתובב סביבי למשך מספר שניות,ובשנייה אחת הכל חזר לקדמותו
"מה זה היה?.." שאלתי את עצמי בלחש מבוהלת מעט ,שומעת ברקע את האוטובוס צופר לאחד המכוניות.
(דרק)
16:45
יצאתי מהעבודה לכיוון היריד דוכנים שפתחו ברחוב דאונינג.
לאחר נסיעה של 10 דקות הגעתי אל הדוכן של ג'ייסון ,הכרתי אותו בתאונה לפני 11 שנה,שנינו היינו בקבוצת הילדים היתומים,הוא גדול ממני ב-4 שנים.
"מה קורה ג'ייסון?" שאלתי תופח על גבו
"בסדר אחי,איך היה בעבודה?" הוא שאל מכניס את הכסף לכופה
"בסדר,כמו כל יום עבודה" אמרתי לוקח שלוק מהמים הקרים שהיו מונחים על השולחן
"בקרוב אתה הולך לאוניברסיטה לא?" הוא שאל כשהוא הביא ללקוח שקית
"יום טוב" אמר ג'ייסון לאחד הקונים
"כן,אני יצטרך לחפש עבודה חדשה,שתתאים למערכת החיים החדשה" אמרתי לוקח עוד שלוק מהמים
"התחלת לחפש עבודה חדשה?" הוא שאל מביט אלי לאחר שלקוח נוסף הלך
"לא ,עדיין לא" אמרתי מתיישב על הכיסא שממוקם לידו
"יש סיכוי אני מוצא לך איזה עבודה קטנה" הוא אמר
"תודה,אני חייב לך" אמרתי עם חיוך על פני
"עזוב שטויות.זה בין חברים" הוא אמר שולח לי מרפק אל הזרוע שלי
"רק ..שמור לי שנייה על הדוכן,אני כבר חוזר" הוא אמר טופח על שכמי והולך
17:02
הבטתי בכל הדברים שהיו על הדוכן ועניי נתקלו במסגרת תמונות חומה עם נגיעות בצבע כסף,הגיע לקוחה וגם היא הביטה על אותה המסגרת
"מסגרת מיוחדת" אמרתי מביט במסגרת ונזכר בעבר .
"כן" היא אמרה מרימה לידיה את המסגרת "כמה היא עולה?" היא שאלה לאחר מספר שניות .
הרגשתי את הדמעות מצטברות בעני "40" עניתי לה מוכה את הדמעה שברחה מעניי .
"אינה כך" היא אמרה נותנת לי ממחטה ומשאירה 40 שקלים על השולחן.
"תודה לך" אמרתי מנופף מעט עם הממחטה "אין על מה" היא אמרה מתחילה להתרחק מהדוכן לעבר כל האזרחים המסתובבים בין דוכן לדוכן.
הסתכלתי על הממחטה רואה בפינה תפירה של פרח מיוחד "לא..אין מצב.."אמרתי מרים את ראשי כדי לראות שוב את הגברת הצעירה ,אך היא נבלעה בתוך הקהל הרחב.
"את מי אתה מחפש?" שאל ג'ייסון
"אה?..אה..סתם" אמרתי מכניס את הממחטה לכיס
(אנבל)
19:01
הוצאתי את המפתחות מהתיק ,פותחת את הדלת ונכנסת אל הדירה
"מור אני בבית" קראתי סוגרת אחרי את הדלת
"איפה היית? קבענו ללכת היום לשופינג" היא אמרה לוקחת לי את השקיות מידי
"אה נכון,שחכתי מזה לגמרי.הלכתי לרחוב דאונינג היה שם יריד" אמרתי הולכת לכיוון המטבח
"הבאתי גם תותים" אמרתי מרימה את השקית
"למה קנית מסגרת?" היא שאלה מביטה במסגרת שהייתה בשקית
"לא יודעת" אמרתי לוקחת לידי את המסגרת והולכת לחדרי .
התיישבתי על המיטה מביטה במסגרת הפשוטה "למה התחברתי אליך?" שאלתי מביטה במסגרת וסחרחורת קלה עלתה בראשי.הנחתי אותה על השידה יוצאת מהחדר בחזרה אל מור
(דרק)
20:31
פתחתי את דלת ביתי מלא מחשבות בראשי
"מותק אני בבית" אמרתי הולך לכיוון המטבח
"איך היה בעבודה?" היא שאלה מדביקה על שפתי נשיקה קטנה
"כרגיל" אמרתי מדביק לשפתיה נשיקה נוספת
"לך תתקלח ,אני יכין לך ארוכת ערב" היא אמרה עם חיוך רחב על פניה
"תודה ניקולי" אמרתי פונה לכיוון החדר מוציא מהמגרה הראשונה שבשידה את הסמיכה הקטנה שתפרה לי אימי כשהייתי קטן .
הסתכלתי על הפרח התפור שהיה על הסמיכה ועל המטפחת רואה שהן תואמות לגמרי..
מקווה שאהבתם את הפרק,אשמח להצבעות תגובות והערות,:)
YOU ARE READING
זה אפשרי - It's possible
General Fictionדרק עבר תאונת דרכים כשהיה בן 10 .הוא נשאר לבד. לא נשאר זכר ממשפחתו. עברו 11 שנים והוא המשיך בחייו. הוא עדיין לא מאמין שכל זה קרה. האם הוא מדמיין? האם הוא חולם? או שכל זה בעצם האמת? הוא חושב שהוא מתחיל להזות דברים. אך הוא מבין שזאת המציאות..הוא מכיר...
