התעוררתי בערב .... השעה הייתה לפחות 19:30 ... הייתי רעבה אז הלכתי למקום הקסום שקוראים לו מטבח!!
מאז שדניאל הגיע אני פשוט רעבה יותר מידי פעמים!!!! אבל אני לא שולטת על זה! לא אשמתי !
״ בוקר טוב״ דניאל אמר בקול מחוספס ופיהק ״ איך ישנת?״ שאל וחיבק אותי מאחור
״ אחמ אחלה... תוריד ידיים...״ אמרתי עצבנית ונבוכה בו זמנית
הוא הוריד מימני ידיים ונאנח אומר ״ עד מתי ילדה!״
״ מה? ״ שאלתי בטון גבוה מהרגיל והוא צחק
״ תכיני לי משהו לאכול״ אמר והלך לכורסאות והתיישב
״ אני נראת לך כמו משרתת?!״ טוב זה בערך מה שרציתי לומר אבל פשוט הכנתי לו משהו לאכול כנראה אני סתם עצבנית... הבאתי לו ירקות כי עכשיו הבית נמצא בתקופה ישנה והכול אז אין פה את פלאות הטכנולוגיה...
״ איכככ מה זה?!״ הוא שאל ונגעל מהמראה של הירקות
״ מה מגעיל?!״ שאלתי בפליאה והוא הצביע על הצלחת
״ זה!! ״ הוא הצביע בגועל ״ תגיד מה נראה לך?״ הגבה שלי עיקצצה מעצבים ״ אתה אמור לדעת שאין מעדנים בתקופה הזואת של הבית !״ אמרתי ושלחתי אליו מבט מאיים והוא נרטע קצת ...
פתאום שמענו דפיקות חלושות בדלת הסתכלתי על דניאל אבל הוא הרים ידיים כלא יודע ניגשתי לדלת וממש הופתעתי לגבי מה שראיתי ראיתי שד קטן אבל ממש קטן הוא הגיע לי עד הברך
״ אה... היי?״ דניאל אמר ולא ממש הבין מה הוא עושה פה גם אני לא ממש הבנתי
״ מכתב מגהנום אל דניאל ,הוא נימצא?״ הוא אמר והיה לו קול ממש דק
״ מה אתה צריך?!״ דניאל אמר בעצבים ומבט כעוס נמרח על הפנים שלו
״ מכתב מהשטן, אתה דניאל אדוני?״ הוא שאל עם הקול הדק שלו שצמרר אותי
״ אתה יכול להגיד לו שיתפוצץ!״ הוא אמר בעצבים וטרק את הדלת
״ תגיד מה עובר עליך?! מה הוא כבר עשה לך?! ״ אמרתי מופתעת מקנא ועצבנית בו זמנית
״ לא עיניינך!״ הוא צעק עלי בעצבים והשאיר אותי מופתעת אבל לא וויתרתי
״ למה לא?! אתה הרי מתנהג אלי כאילו אני סוג של -״
״ תסתמי!״ הוא צעק וסתר לי הרגשתי את הלחי שלי אדומה והמקום שרף ההבעה שלו השתנתה בשניה
״ היי... אנ-אני מצתער... אני ממש מצתער לא שלטתי בעצמי סליחה אנ-״הוא אמר ברכות מנסה להתקרב
שמתי את היד על הלחי השורפת וצעקתי״ תתרחק!! אל תתקרב!״ הדמעות התחילו לנזול בחיי כמה שזה כאב! זה היה לא נורמאלי! יותר מידי אנרגיה היה בכאפה הזו
״ היי אני באמת מצתער... זה כואב?״ הוא אמר במבט מודאג ושוב ניסה להתקרב
״ תתרחק אמרתי!״ צרחתי ורצתי אל מחוץ לבית רצתי הכי מהר שיכולתי נכנסתי ליער והמשכתי לרוץ נפלתי מהאבנים עד שהגעתי לסוג של קרחת יער כזאת שהייתה מוקפת אבנים והיה צל מהעצים אפשר לומר שזה ממש הרגיש כמו סרט ... נשענתי על אחד האבנים ונפלתי על הרצפה הדמעות הפסיקו לרדת כבר ... העיניים שלי היו יבשות , אני צריכה לשתות איך שהוא פתאום התחלתי לשמוע קול בכי ... הרמתי את הראש מבעד לאבנים וראיתי כפיר ( הערת הכותבת :אני לא ממש בטוחה איך קוראים לחיה הזאת הכוונה לצבי קטן, במבי בקיצור 😂😂)
הרגליים שלו היו שבורות ונראה שקיבל כדור ציידים בבטן היה סביבו דם ...
ניסיתי להרים אותו אבל הוא לא נתן לי ... הוא שמר על משהו?, לפתע ראיתי שהבטן שלו קופצת בצורה מוזרה אחרי חמש שניות יצא אחד קטן יותר , כמעט בכיתי , הקטן ניגש לגדול יכולתי לנחש שהוא עצוב ... והגדול חייך אליו , הם התחילו לדבר אחד עם השני בשפה שלא ממש הבנתי לפתע הקטן הא אלי ומשך לי בשרוול כאילו רוצה שאני יעשה משהו ...
״ מצתערת אין ממש משהו שאני יוכולה לעשות... ״ עניתי בעצב בתקווה שיבין אבל הוא לא הפסיק להשתולל בסוף הבנתי שהוא רוצה שאני ישום את היד שלי על הפצע שלו שמתי את היד בתקווה שבאמת יצא מזה משהו , הלווי שיצא מזה משהו ...
לפתע התחלתי לשמוע מנגינה יפיפיה בראש והיד שלי זהרה בצבע זהב הרגשתי מוזר אבל ראיתי שהצבע מתחיל להתעושש אבל המצב שלי החמיר... פתאום הרגשתי כאב נוראי באיזור הבטן והרגליים , הרגשתי חלשה ...
הצבי שהתעודד התרומם בשמחה אבל כשראה אותי חלשה מתמיד ילל בעצב וכך גם הקטן יותר ראיתי שהם החליטו לברוח וחייכתי לעצמי ״ טוב... לפחות עשיתי משהו מועיל...״ אמרתי והתרסקתי על הרצפה וראיתי הכל בשחור ...
יו ליידיז סליחה שלא העלתי מלא זמן ( או שרק אני הרגשתי את זה ... לא חשוב !) בקיצור תגובות !!!
