~ נקודת מבט אלכס
הגענו לבית העץ בחזרה אני בלחץ מחזיקה את הציפור שמצייצת מכאב
" היי אל תדאגי יטפלו בך חכי לזה " אמרתי מנסה להרגיע את הציפור
"היי ילדה!" דניאל צעק מבעד לווילון העלים
" על מה המהומה? " שמעתי אותה אומרת מאחורי היא נכנסה עם סלסלה של צמחי מרפא
" הכנף שלה!" צעקתי בלחץ
" תפסיקי לצעוק" אמרה רגועה " הציפור הזו חדשה... " אמרה " מוזר מעולם לא ראיתי אותה, הסוג הזה גם לא גדל פה בדרך כלל זו לא עונת הנדידה גם... "
" אה... אבל תתפלי לה בפצעים, בבקשה!" אמרתי
" נראה לך שלא?!" שאלה בפליאה מניחה את סלסלת הצמחים ליד הכיור
" תביא אותה " אמרה, " צאו שניכם החוצה " אמרה
" למה? " שאלתי בחוצפתי למרות שזה הבית שלה
" כי ציפור זו חיה ממש עדינה ואני צריכה את כל הריכוז שאני יוכולה " אמרה
" אה סבבה " אמרתי " בוא נלך
" אוקיי " אמר ובא מאחורי לנשק אותי בלחי
" מה אתה עושה " אמרתי עצבנית
" מה יש לך " שאל
" זה לא נשמע לך מוזר תגיד?" אמרתי
" מה?" שאל
" זו לא עונת הנדידה והציפור עדיין איכשהו הגיע לשם ונפלה ממש לידנו והיא לא גדלה פה בדרך כלל... " אמרתי מנסה להבין
" אבל זה היה כנף שבורה " אמר " היא לא דיממה או משהו " אמר
" כן אבל עדיין... " אמרתי
" טוב בכול מקרה היא מטפלת בה אל תדאגי אני בטוח שהיא יודעת מה היא עושה " אמר מחבק אותי
" לא לא זה חייב להיות איזה מסר! " אמרתי מזיזה אותו ממני
" אתה מכיר את האנשים שחיים פה?" שאלתי
" לא, אני חדש פה בדיוק כמוך" אמר
" אתה בטוח?" שאלתי
" הייתי לפני כמה דורות אבל זה היה מזמן" אמר ושוב ניסה להגניב לי נשיקה
" חכה שניה נו " אמרתי מרחיקה אותו ממני " תחשוב על מישהו שלא אוהב זרים "
" אוף תרגעי, היא רק שברה יד! " אמר והסתכל לי בעיניים " תרגעי " אמר מהר
התרגעי שלו פשוט המיס אותי, כרגיל כל מילה שלו עם כל כך הרבה השפעה עלי שאני כבר מתגעגעת לשליטה העצמית שהייתה לי עלי
" תבואו לפה עכשיו!" צעקה הילדה מן הביתן ושנינו לא חשבתי פעמיים ורצנו אליה
" מה קרה?! " שאלנו ביחד, מעולם לא שמענו אותה צועקת לפני כן
