בכנות? זה מרגיש כאילו רק אתמול צייצתי אליו כדי לקבל עוקב ממנו, והינה אני עכשו.
מתכרבלת איתו על הספה כשאנחנו צופים בסרטים האהובים עלינו ומדברים על הדברים האהובים עלינו.
זה הרגיש כל כך טבעי, וזה מבאס לדעת שזה עומד להיגמר בקרוב.
״מתי אתה צריך לעזוב?״ שאלתי בלי להסיט מבטי מהטלוויזיה.
״שעה. יש לי טיסה לאוסטרליה לתפוס״ הוא אמר בעצבות.
״אני אתגעגע אלייך״
״גם אני אתגעגע אליך, אבל אנחנו נראה אחד את השניה שוב, אני מבטיח״
״אל תגיד את זה, אל תבטיח משהו שאתה לא יכול לקיים״ מלמלתי.
״קייס, תסתכלי עליי״ הוא אמר ברכות, מרים את הפנים שלי כדי שאסתכל עליו ״אני אמצא דרך לראות אותך שוב, אפילו אם אהיה חייב לקנות לך כרטיס טיסה בעצמי. אנחנו יכולים גם לדבר בפייס-טיים כל הזמן, ולהסתמס, אנחנו נהיה בסדר״ הוא נישק את מצחי.
״בסדר...״ החלטתי לשנות את הנושא במהירות, ״נשארה לנו עוד שעה, מה נעשה?״ חייכתי, מנשק את אפו.
״אני יכול לחשוב על כמה דברים״ הוא גיחך, מנשק את שפתיי.
***
רק אל תחשבו על זה בקטע כחול..
הו ודרך אגב שמתי לב שההצבעות ירדו, אז אני מצפה לעליה עכשו(;
YOU ARE READING
dms // a.i // translate
Fanfiction״Ashton5SOS@ התחיל לעקוב אחריך!״ // כשאשטון עוקב אחרי מעריצה והם מתחילים לדבר. // ספר ראשון בסדרת המדיה החברתית. נכתב על ידי- yikesleah@ תורגם על ידי- girl_almightyyy_@