epilogue

1.7K 145 38
                                    

נאנחתי כשהנחתי את השמיכה על התינוק הישן.

עברו שלוש שנים מאז שאני ואשטון התחלנו לצאת, ובדיוק שמתי את הילד השני שלנו לישון.

הבכורה נולדה לפני שנה, קראנו לה לקסה, והשני נולד לפני ארבעה חודשים וקוראים לו פין(כאילו מכל השמות דווקא שם שכותבים ככה בעברית?- הערת המתרגמת)

בפעם הראשונה שסיפרתי לאשטון שאני בהריון של לקסה הוא לא האמין לי, אני חושבת שהוא היה בהכחשה.
הלהקה שלו עדיין הייתה גדולה, וילד לא היה בדיוק דבר שיעלה את הפופולאריות בקרה המעריצים.
אבל אחרי ההפתעה, אשטון היה באמת נרגש ורצה לספר לכולם, מה שהפך אותו לחמוד במיוחד עבור המעריצים.

--פלאשבק--

התכרבלתי לתוך חזהו של אשטון כשצפינו בטלוויזיה, הוא בדיוק חזר מהופעה גדולה והיה עייף.

הבטתי אליו, מניחה את הסנטר שלי על החזה שלו.

״אשטון״ סוף סוף עמדתי לספר לו, ידעתי כבר שלושה שבועות ולא מצאתי דרך לספר לו.

״כן בייביגירל?״ הוא חייך, מסתכל לעברי בעייפות.

״רק אל תתחרפן, בבקשה״ הוא קימט את מצחו למשמע מילותיי.

״מה לא בסדר?״ ידיו הגיעו לשלי, אצבעותיו ננעלו עם שלי.

״אני בהריון, אשטון. אתה עומד להיות אבא״ צפיתי בהבעת פניו משתנה, כאילו הוא מתעורר.

״מה?״ הוא אמר, חסר נשימה.

״אני בהריון״

הוא הניד בראשו, ״מה? לא. את לא יכולה. לא.״

הרגשתי את העיניים שלי מתמלאות בדמעות, מפחדת שהוא יעזוב אותי. לא יכולתי לעשות את זה לבד, לא הייתי כזאת חזקה.

הוא הסתכל עליי שוב, ״הולי שיט. תינוק. אני עומד להיות אבא״ ברגע שהמילים האלו יצאו מפיו חיוך ענק עלה על פניו, ״אלוהים אדירים, בייב״ פתאום הגוף שלו היה מעל שלי, מחבק אותי בחוזקה.

--סוף פלאשבק--

חייכתי לזיכרון, נוגעת בעדינות בפניו של פין כשהוא ישן בשלווה.

אשטון לקח את לקסה לפארק עם חברי הלהקה שלו, הם כמו הדודים המגניבים. אבל הוא אמור להיות בבית עכשו.

ואם מדברים על השטן, הדלת נפתחה ושמעתי את לקסה ממלמלת מלמטה. היא פטפטנית גדולה בשביל הגיל שלה.

״בייב?״ אשטון קרא לי.

לא קראתי לו בחזרה, לו רציתי להעיר את התינוק הישן, במקום ירדתי למטה וראיתי את אשטון אוחז את לקסה בידיו כשהיא צוחקת.

״איך היה בפארק?״

״נפלא״ אשטון אמר, מניח את לקסה על הריצפה מול הטלוויזיה ולאחר מכן מגיע אליי ומחבק אותי.

״התגעגענו אלייך״ הוא מלמל לתוך צווארי, מנשק בעדינות את הרווח שבין הצוואר לכתף שלי.

״פין ואני התגעגענו אליכם גם״ נשמתי.

שפתיו עזבו את צווארי והגיעו לשפתיי.

שפתינו התערבבו יחד ואפילו שיש לנו שני ילדים, לא איבדנו את הניצוץ שהיה לנו לפני.

״אני אוהב אותך, בייביגירל״ אשטון מלמל כנגד שפתיי.

״אני אוהבת אותך יותר״

***

זה הסוף. לגמרי.

נהנתי כל כך לתרגם את זה, והתחברתי לסיפור ולדמויות בצורה מיוחדת. כשהתחלתי לא חשבתי שאני אקשר אליהם ככה.

תודה לכולן על התגובות וההצבעות, לא יכולה לחכות לראות אותכן בספר הבא3>

dms // a.i // translateWhere stories live. Discover now