"היי חברים, אני לואי הורן-פיין ואתם צופים ב-pranksonparents!
אז כמו שאתם יודעים, פאפא גדל בשנה.
ואל תשאלו אותי בתגובות בן כמה הוא.
הוא זקן. זהו.
אוקיי, אז דאדי קנה לפאפא מסך טלוויזיה ענקי כדי שהם יוכלו לראות בו סרטים בלעדיי.
וגיליתי אפליקציה נחמדה שתאפשר לי לשלוט בטלוויזיה בלחיצת כפתור.
בואו נשתעשע קצת!"
לואי צילם בעזרת מצלמת הולוגים את האפליקציה שהייתה באייפון שלו.
"ועכשיו אלחץ על הכפתור פה ונראה מה יקרה.." לחש לואי ולחץ על כפתור בצבע כחול, שהבין שהוא שולט בהפעלה ובכיבוי של הטלוויזיה כי שמע את ליאם צועק על הטלוויזיה שתפעל.
לואי לחץ על אותו הכפתור ושמע שקט מהקומה למטה.
הוא לחץ על כפתור שונה והבין שהשתיק את הקול של הטלוויזיה, כי בשנייה הבית שתק והיה ניתן לשמוע רק את הגשם שטיפטף על החלונות.
לואי לחץ על אותו הכפתור והקול חזר.
לואי החליט לקחת את המצלמה ואת הפלאפון לקומה התחתונה ולצפות עם הוריו בסרט.
הוא הניח את הפלאפון ואת המצלמה הזעירה ליידו, כאשר המצלמה עדיין מצלמת ומקליטה כל שנייה.
המעריצים של לואי וכל האנשים שצפו בערוץ שלו יכלו לראות את האישה אדומת האף והלחיים משוחחת עם המלצר ובו זמנית מתייעצת עם הגבר שישב ליידה במה להזמין.
"יהיה בסרט הזה רצח?" התפרץ לואי ושאל פתאום.
לאחר שפאפא נייל אמר לו שלא יהיה רצח לואי התפרץ שוב ואמר "לא שווה!" ועלה לחדרו ביחד עם המצלמה והפלאפון.
ו...יכול להיות שבדרך הוא כיבה להוריו את הטלוויזיה וצחק.
ליאם פלט קללה(שצונזרה, כמובן) ואז צעק "זהו! אני מתקשר לחברה שממנה קניתי את הטלוויזיה ואומר להם שמייד יבואו לתקן את זה!" ואז, לפני שליאם הספיק להגיע לפלאפון שלו, הטלוויזיה דלקה ולואי צחק.
מה שהסגיר אותו.
"זה אתה?!" שאל ליאם.
לואי לא ענה, רק צחק והתפלל שאביו יקבל את זה בהומור.
"אל תדאג לולו, אנחנו עוד ננקום בך!" צעק נייל ואמר לבעלו לחזור ולשבת ליידו.
--------
ביום שלמחרת לואי לא צילם וידאו, והתחרט על ההחלטה הזאת. כי הוריו באמת נקמו בו.
כשקם, לא מצא את בגדיו, אז נאלץ ללבוש את הבגדים של פאפא. וכשירד במדרגות והלך למטבח כדי לאכול ארוחת בוקר מזינה, הופתע למצוא את ארוחת הבוקר מוכנה, וקפואה.
"למה לעזאזל הדגנים והחלב במקפיא?" שאל לואי בתמיהה והסתכל על הוריו בחשדנות.
ליאם ונייל זזו במהירות ממקום למקום, מסדרים את בגדיהם בזמן שמברשות שיניים בפיהם.
(זה מה שקורה כשאתה לא קם בזמן. אל תלמדו מליאם ומנייל, הם דוגמא רעה! - הערת הכותבת).
"ולמה הבגדים שלי במקרר?!" צעק לואי.
"הו, כן. טעות שלי. סליחה לולו" נייל אמר בעוד שנעל את נעליו.
"טעות שלך? התבלבלת בין מכונת הכביסה לבין המקרר?!" צעק לואי בכעס.
"בלי להתחצף!" צעק ליאם כשנעץ את עיניו בעיניו של לואי.
'הבגדים האלו היו חדשים!' לואי חשב לעצמו
'רציתי להרשים את הארי' חשב לואי.
כרגע, בלונדון היפה, יורד שלג.
הלימודים בוטלו ופגישות חברתיות(או יותר) תוכננו.
"אתה לובש את הבגדים שלי, אבל אני לא מתלונן" מילמל נייל בשקט לאחר שאמר ביי לבנו והלך עם בעלו לקנות אוכל.
בשנייה שהוריו של לואי יצאו מהבית לואי עלה לחדר של הוריו ושם את הבושם של ביונסה, לאחר מכן הלך לצחצח שיניים והכניס ארבעה מסטיקים ארוכים(בטעם מנטה)לפיו ולעס בכוח.
לאחר חמש דקות(כאשר הריח את עצמו בפעם המאה לפחות) יצא מהבית, מריח כאילו נכנס עם בגדיו למכונת הכביסה ואז הלך לחנות בשמים ושם כל בושם אפשרי על גופו.
לואי דפק ארבע פעמים על דלת ביתו של הארי וכשהארי פתח את הדלת, לואי נשק ללחיו והשאיר את הארי טיפה המום ואדום לחיים.
"הנשיקה..ע-על הלחי. למה?" ניסה הארי לשאול.
"הו, לאב, זה רק ברכת שלום וזה בגדר החברתי, אני לא מאוהב בך או משהו מעל לגדר החברתי שלנו" שיקר לואי בשמחה שנראתה מזויפת לחלוטין.
'אנחנו רק חברים' חשבו לואי והארי במוחם.
'רק חברים' חשב לואי לבד.
'אבל האם חברים עושים את הדברים שאנחנו עושים?' תהה.
YOU ARE READING
Pranksonparents
Fanfiction"היי חברים. אני לואי הורן-פיין ואתם צופים ב-pranksonparents!" אחד שבו לואי מותח את הוריו החביבים, ליאם ונייל. קרדיט להדר המדהימה על הרעיון 385703
