sugardaddy.com translate

chapter 9

תגיבו אבל!!

"אתה בטוח שהגעת לדירה המתאימה?"שאלתי בחשדנות כשהאיש בחאקי דוחף את הקופסא הלבנה והשחורה אליי.

הוא לא ניסה להחביא את העצבנות הברורה שלו אליי כשגילגל את עיניו."את אנדראה האריס?קומה שניה,בי11?"

"כן."

"אז זה בשבילך,תחתמי כאן,"הוא התעקש.הוא העביר לי את הלוח שעל הקופסא ועיניי סקרו את הנייר שהיה צריך את החתימה שלי.

"למה בדיוק אני חותמת על זה?לא הזמנתי את זה,אתה פשוט הבאת לי את זה.אם אני אחתום על זה אני אצטרך לשלם על זה?"השאלות פשוט יצאו אבל הייתי זהירה בלהסכים למשהו שפשוט נשלח אליי.הייתי מודעת היטב למזימות שהולכות כאן ואני לא הולכת ליפול בזה ולהיות מופתעת עם חשבון לא צפוי.

הוא הסביר לי שהוא פשוט צריך את החתימה שלי כדי לוודא שקיבלתי את החבילה ושאני לא אצטרך לשלם על זה לא משנה מה הנסיבות.רציתי לריב איתו עוד על הנושא עד שמילה על הדף שקראתי תפסה את תשומת ליבי,שונאת את ההאשמות המכוונות שלי.הוא הרים את גבותיו בהפתעה כשתפסתי בעט שהיה מחובר לדף ושרבטתי את שמי על תחתית המסמך לפני שחזרתי אל האיש.

באמצע השמות והכתובות,ראיתי את המילה 'סטייקון'(סטייק בי),שמה של החברה של הארי.הייתי צריכה לדעת שהוא זה ששלח אליי את החבילה.

אחרי שהשליח עזב סגרתי את הדלת וחזרתי אל הספה וישבתי עם הקופסא בידי.זיהיתי את הכותרת עליה מיד למרות העובדה שאף פעם לא היה לי משהו מהמותג המסוים הזה.

הרמתי את המכסה הלבן עם הסרט השחור ונאנחתי כשראיתי את הארנק של שאנל בצבע פנינה.זה נראה יפה ומאוד,מאוד יקר.

שניות אחר כך לקחתי את הטלפון שלי וחייגתי להארי.וכמה שאני אוהבת את הארנק,לא הייתה דרך שאוכל לקבל את זה.אפילו לא רציתי לחשוב כמה ארנק כזה עולה.היו לנו תוכניות לארוחת ערב אחר כך אבל מכיוון שזה היה יותר עימות,חשבתי שיהיה קל יותר בטלפון.

הודעה לא צפויה עצרה אותי מלהתקשר.זה היה ממישהו שלא היה ממש מרוצה ממני באותו הרגע.

קורי:את באה לרויאל?היום יום חמישי ואני יודע שזה היום החופשי שלך,אז אל תנסי להמציא תירוץ אפילו.

רויאל היה המועדון שקורי עבד בו.שלחתי לו תשובה מספרת לו שאני עייפה ולא מוכנה לזה אבל בהחלט נלך בלילה הבא שיהיה לי חופש.

שלושה שבועות עברו מאז שלהארי היה את חוסר המזל לגלות כמה הקווים שלנו עברו.הימים שמאז היו מלאים בשעות ארוכות של משמרות בעבודה בזמן שהלילות בוזבזו בללכת למסעדות יוקרתיות שונות בעיר.

חוויתי יותר ממה שלניו יורק היה להציע לי החודש מעשרים שנה שחייתי כאן.אכלתי ארוחות ערב במקומות שלא יכולתי לבטא את השם שלהם והלכתי להצגה הראשונה של ברודוואי שראיתי.ראיתי את הארי לעיתים קרובות ואם היה לילה שהוא ידע שהוא יהיה יותר מדי עסוק בעבןדה בשביל לראות אותי אז הוא יוודא שהוא יבוא ויאכל איתי צהריים בדיינר.הוא תמיד השאיר לי טיפ שמן,משתיק את המחאות שלי כל הזמן.