sugardaddy.com translate

chapter 5

לא הייתי די חיובית כשלאט פתחתי את עיניי ומצמצתי כמה פעמים כשניסיתי ליצור הגיון במה שמסביבי.

אני גם לא הייתי בטוחה איך הפנים שלי נראו בגלל שאני יכולה להיזכר בזה שנרדמתי לפני שניקיתי את המייקאפ, אבל לא הייתי נלהבת לגלות. הדבר היחיד שכן הייתי בטוחה לגביו הוא העובדה שאחד מהידיים של הארי סטיילס נכרכה מסביב למותן שלי והוא נשמע ישן לידי.

פלאשבקים מאתמול שיחקו במוחי. גלגול האירועים היה לא צפוי בלשון המעטה, אבל בדרך הכי טובה שאפשר. לפני שאכלתי ארוחת ערב עם הארי לא ידעתי איך הרגשתי לגביו חוץ מהקראש הבלתי נמנע שפיתחתי מהפעם הראשונה שנפגשנו.

אהבתי את הדרך בה הוא היה בטוח בעצמו וללא ספק חכם. הייתה לו מין הילה שהקרין, שמושכת אותך לבפנים ודרשה להיות נראית. ההפך הגמור ממני.

הייתי נודדת דרך קהל של אנשים בלי להיות מורגשת והייתה לי נטייה להיות יריבה חלשה. לצפות בהארי מתקשר עם אנשים אחרים במסיבה סיקרן אותי וזה היה ריענון להיות בחברה של מישהו כל כך שונה ממני. אבל זה גם הבעית אותי. לא צריך אפילו להגיד שהתרגשתי כשהוא אמר לי שהוא ירצה לראות אותי שוב.

פחדתי שהוא יהיה מושלם בדיוק כמו שזכרתי או אפילו פחדתי יותר שהוא לא יהיה.
חייכתי לעצמי כשראיתי את הגבר בחליפה ששכב לידי, זוכרת את הדרך שהוא עבר מסביב לרהיטים ושתה שוקו חם כשצפינו ב"ריקוד מושחת",למרות זאת, החיוך שלי נעלם כשהעברתי מבט על הרולקס שהיה על פרק ידו וקלטתי מה השעה.

אני מתחילה לעבוד בעוד כמה שעות ואני עדיין צריכה מקלחת ולעשות כמה דברים לפני. בהכי עדינות שאפשר, הזזתי את הזרוע שלו ממני. הוא זז קצת אבל נשאר רדום, מה שלא הייתי בטוחה אם אני שמחה או מאוכזבת מזה.

כשראיתי את ההשתקפות שלי במגש כסף שהכוסות שלנו היו עליו, החלטתי להיות רגועה. האייליינר שלי נמרח והשיער שלי היה מפוזר לכל עבר. לגמרי לא מראה שהייתי רוצה שיהיה חרוט בזכרונו.

הסתכלתי עליו פעם אחרונה לפני שעזבתי את החדר. הפה שלו היה מעט פתוח והחזה שלו עלה וירד עם כל נשימה שלקח. השיער שלו הונח ממש מעבר למצח שלו, לא כמו הלוק של הדחוף למטה שנראה שהוא אוהב.

נשאתי את העקבים בידיים שלי כדי שהם לא יהיו חזקים והחלקתי אותם בחזרה בזמן שחיכיתי לדלת המעלית כדי לפתוח. דקות מאוחר יותר, כאשר אני יוצא מהמלון ופגשתי כמעט מיד על ידי נייג'ל. הלימוזינה חנתה בחזית נכונה, כאילו הוא מצפה לי.

"עוזבת גברת. האריס?"

נתתי לו חיוך קטן והנדתי את ראשי, מרגישה קצת נבוכה, כי הייתי בטוח שהוא כנראה חשב שמשהו קרה אתמול בלילה. אם הוא היה או לא היה אם כי, הוא שמר את זה יותר מדי בעצמו ולא היה שום שיפוט בעיניו שהיא. "האם אתה צריך לקחת ישר הביתה או עשית אתה צריך אותי כדי לעצור איפשהו בדרך?" נייג'ל שאל כשפתח את הדלת האחורית של המכונית "אה, אין לך ל-מיס האריס," הוא הרים את ידיו במחאה, "הארי יעץ לי לתת לך נסיעה בכל פעם שהיית מוכנים אז אני חייב."