Hard love-ICH first story

פרק רביעי-יפה, נכון?

-אמילי-

"איך אני יכולה לצאת להכיר את העיר?" שאלתי בפאלפון את סטייסי. זה היה חמישה ימים אחרי המעבר ועוד לא יצאתי, לא לחפש חברים ולא לחפש עבודה.

"תצאי עכשיו לחפש עבודה, תחסכי כסף. אפילו תלכי לעבוד בקפיטריה או חנות בגדים." היא אמרה,

"סטייס, את יודעת שאני לא יכולה להשתעמם. קשה לי." אמרתי והיא צחקה צחוק מתגלגל,

"זה זמני, תכף קולג'. זה רק לשנה!" היא אמרה נחרצות וחייכתי,

"לכי, עכשיו, ותבטיחי לי שבערב את יוצאת למועדון להכיר חברים." היא אמרה ועיקמתי את פרצופי בגועל,

"תודה סטייס, אבל אני מעדיפה לא להכיר את החברים שלי במועדון." אמרצי וניתקתי בחיוך.

קמתי ממיטתי, השעה הייתה שלוש בצהריים וכול משפחתי הייתה מחוץ לבית.

לבשתי סריג עבה וגינס ארוך וחמים. פיזרתי את שערי הארוך על גבי וסירקתי אותו בעדינות.

יצאתי מהבית, לא לפני שהלבשתי על גופי מעיל ולקחתי את תיקי ביד.

נכנסתי לריכבי הקטן והתנעתי אותו, נוסעת לעבר מקום לא מזוהה.

הסתכלתי לצדדים וראיתי נערה עומדת בצד, מחבקת את עצמה מקור והיה נראה שמחכה למישהו.

פתחתי את החלון והיא הסתכלה עליי בשאלה,

"את יודעת אם יש כאן מקום עבודה?" שאלתי אותה, "את יודעת, לחיסכון."

"בטח, אני עובדת בקפיטריה בערך עשר דקות מפה, בפניה הבאה ימינה ואז ישר עד הסוף. אם באלך משהו אחר, תמשיכי ישר עד הסוף, יש שם מרכז של קניות." היא אמרה והנהנתי בחיוך,

"את צריכה טרמפ לאנשהו?" שאלתי בנחמדות וחיוך קטן ואדיש נפלט מבין שפתיה,

"לקפיטריה?" היא ספק שאלה ספק אמרה,

"בטח, בואי, תעלי." אמרתי לה ולקחתי את התיק שלה, מעבירה אותו אחורה.

"קרוליין," היא אמרה ושלחה את ידה ללחיצה, "את יכולה לקרוא לי קרול." היא אמרה בצחקוק וחייכתי גם.

"אמילי, את יכולה לקרוא לי אמי." אמרתי והיא הנהנה בשקט.

"את עובדת בקפיטריה הזאת?" שאלתי והיא הנהנה, מנסה לחמם את גופה. הדלקתי את המזגן והיא הודתה לי בחיוך.

"כבר שנתיים," היא אמרה וסימנה לי לפנות שמאלה, "מומלץ מאוד, הם תמיד משלמים, תמיד בזמן, שכר מעולה ואנשים עוד יותר." היא אמרה וקרצה, מסמנת לי שהגענו.