Hard love-ICH first story

פרק שלוש עשרה- אבא שלך

-אמילי-

הסתכלתי עליו והוא חייך את החיוך שלו, שיכל לשגע פילים. הוא הסתכל עליי ובחן את גופי.

"את רוצה לעלות?" הוא שאל לאחר מספר שניות, "או שנשב פה?"

"אני מעדיפה פה." אמרתי במהירות והוא גיחך בקול,

"אני לא יאכל אותך," הוא מלמל מספיק בקול כדי שאשמע, "בואי." הוא אמר וסימן לי לבוא אחריו. הרוחות הנוקשות התנגשו בגשר אפי שהרגשתי שמתקרר בשניות.

הוא התיישב בספסל צדדי וחיכה שאתיישב לידו, שיני נקשו ובררתי את מילותי בקפידה.

"אני-" פתחתי בזמן שהוא אמר, "אני-" הוא הרים את ידו והטה אותה לכיווני, "תתחילי." אמר והנהנתי.

"אני מצטערת." אמרתי לבסוף, "לא הייתי צריכה לצעוק, ובטח שלא להיות דרמטית. אני עדיין מטושטשת מכול מה שקרה ולא במצב לדבר," אמרתי בשטף והוא הביט בי והנהן, "עם אף אחד!" הדגשתי.

"אני מצטער שניסיתי לפתח שיחה?" הוא ספק אמר ספק שאל והוא גירד בראשו.

"לא!" אמרתי במהירות והוא הרים גבה,

"אל תצטער, זה לגיטימי שאחרי שלא ראיתם אותי שבועיים תרצו לדבר. גם קרוליין ודרק ניסו לדובב אותי. זאת אני, אני הדפוקה. אני עדיין לא מוכנה לדבר." אמרתי והוא הנהן,

"את צריכה לעבור את זה," הוא אמר בקול שקט, "אני יודע שזה קשה." הוא אמר וחיכיתי שימשיך, אך הוא פשוט לא המשיך.

"גם אמא שלי מתה," הוא אמר בקול שקט וקשוח, טיפות קטנות התחילו לרדת אך שנינו התעלמנו מהם. "לפני שלוש שנים, היא מתה. הייתי קרוב אליה יותר מלכול אחד אחר." הוא אמר והגשם התחזק הוא קם וסימן לי לקום גם, רצנו במהירות ללובי המלון והוא שאל בעזרת ידו אם לעלות, הנהנתי וחיבקתי את עצמי בעדינות.

עלינו במעלית והיא עלתה באיטיות, קומה אחד, שתיים שלוש, ארבע. זהו היא נעצרה. יצאנו מהמעלית ונכנסנו לתוך מסדרון קצר, הוא התקדם ופתח חדר בעזרת הכרטיס. אז כאן הוא מתגורר, קול קטן צץ בראשי ומיהרתי להרחיק אותו.

"בואי שבי," הוא אמר וסימן על כסא בפינת החדר, "משהו לשתות?" הוא שאל לאחר שניה וניענתי בראשי.

הוא התיישב מולי והסתכל אל תוך עיני הכחולות, "כולם מתים בסוף. גם אני וגם את. כולם, לכולם יש סוף. ואין מה לעשות צריך להשלים עם זה. אני יודע שזה קשה ואת רוצה רק להמשיך ולהתפרק." הוא אמר והנהנתי,

"היית קרובה אליו?" הוא שאל והטיתי את ראשי לחלון, טיפות קטנות ביצבצו עליו וכיסו את כול השטח המואר בחוץ. שלחתי יד לעיני והרגשתי שירדה לי דמעה,