קובץ אגדות

עוד קטע על פיטר פן

״הוא חזר! הסתדרו כבר! מהרו!״
הילדים האבודים נפוצו אל כל עבר, כמו תיקנים מבוהלים ברגע שמכוונים אליהם זרקור אור.
בזמן שהוא נוחת מהשמיים, הם מסתדרים בשורה, מחכים לגזר הדין.
״שלום לכם, ילדים אבודים שלי! הממ... מישהו פה התבגר היום?״
הוא צעד אליהם- בעצם, לא ממש צעד, אלא יותר הניע רגליו באוויר בעודו מרחף.
הקורבנות המסכנים השתוקקו שיניח להם לעוד חודש אומלל. למרבה הצער, הוא לא היה סלחן במיוחד כאשר העניין נגע להתבגרות.
״אז... סלייטלי! איך אתה מרגיש היום?״ חייך את חיוכו, שחשף את שיניו הלבנות.
״אני בסדר גמור!״ ניסה סלייטלי להסתיר את לחצו.
״תגיד...״ מבטו של סלייטלי היה מפוחד מהבאות ״האם התחלת להרגיש?״
״ל... לא.״
״אתה בטוח?״ הוא שאל, זווית פיו מתעקלת מעלה בזדוניות.
״כן!״ סלייטלי דיבר בביטחון עכשיו.
״אני לא.״
הוא תפס את סלייטלי בצווארונו, מרים אותו מעלה מעלה.
״היי טינק! בואי פזרי עליו מעט אבקה.״
הפייה עם השמלה הירוקה המוכתמת בדם והחיוך הפסיכופטי מעט התעופפה ופיזרה על סלייטלי אבקה, שמטרתה בעצם היא וידוא הריגה.
הוא עזב את סלייטלי, בזמן שחבריו בוהים בגופתו חסרת החיים השמוטה על הקרקע.
הוא גיחך, ועזב עד לחודש הבא.

זהו שלטן טרור, אבל אף אחד לא מורד.
מי ימרוד בפיטר פן?

~~~~~

אני מתה על פיטר, וכל סיפור מטורף שאכתוב על כמה שהוא משוגע לא ישנה את זה.
חהחה, בהצלחה עם הילדות שלכם.