קשה לך להתאהב בי

קשה לך להתאהב בי פרק 4+5 (פרק כפול)

התחיל השיעור .
המורה לפיזיקה דיבר ודיבר.. ושוב דיבר.. אבל אני פשוט הייתי מרוכזת בלחשוב על הדייט שיש לי עוד כמה שעות עם הילד שאני רוצה כבר שמונה שנים !
לפתע שמעתי את המורה לפיזיקה אומר לכיווני "שירה, מה היא אנומליה"?
והילה סיננה לכיווני בלחש:"שוב לא מרוכזת?תגידי שזה המצב הלא נורמלי של המים."
אמרתי את זה למורה והוא אמר "מזל שיש חברות" , מה שאומר שהוא כן שמע את הילה.
אחרי 45 דקות של שיעמום נגמר השיעור, אני והילה קמנו ועמדנו לצאת מהשיעור, אבל אז הראל, אחד הבנים שישב בכיתה פנה אליי ואל הילה.
הראל הוא כביכול החתיך של השכבה, זה שכולן רוצות, חוץ ממני, ששקועה במחשבות על ליאל כל היום.. "היי שירה, רציתי לשאול.. אממ...." הוא אמר וגמגם.. "כן הראל,אין לנו את כל היום" הילה אמרה לו ואני נתתי לה מרפק קטן בבטן כדי לרמוז לה לסתום.
הילה צחקה. "שירה.. אממ, היום יום האהבה וחשבתי אולי.. זאת אומרת.. יש לך תכנונים להיום?"
לא ידעתי מה לענות.. כי קבעתי עם ליאל אבל ידעתי שאני צריכה לשחרר מליאל ואולי הראל זאת ההזדמנות שיכולה לעזור לי.
"יש לי איזה תכנון" אמרתי. יכלתי לראות על הפרצוף של הראל שהוא מאוכזב והוא הסתובב ללכת, אבל אז החזקתי אותו ביד בשביל לסובב אותו ואמרתי עם חיוך "אבל ישלי זמן אחרי זה". הראל חייך ואמר "אבוא לאסוף אותך בשמונה וחצי. בסדר?"
הנהנתי בראשי והראל הלך. הילה הסתכלה עליי ואמרה "סחתיין אחותי, הראל פאר, לא הרבה מצליחות להיכנס אליו ללב, לפחות לא כמו הכמות בנות שמצליחות להיכנס אליו למיטה".
גלגלתי עיניים ויצאנו ממעבדת פיזיקה.

-כעבור כמה שעות-
**נקודת המבט של הילה**
הגעתי לבית של שירה, כי היא ביקשה ממני לבוא לעזור לה עם הלבוש.
דפקתי בדלת כמה דקות ולא היה מענה. ואז נזכרתי שהיא לבד בבית אז פשוט פתחתי את הדלת.
נכנסתי ועליתי לחדר של שירה, ולהפתעתי, שירה ישנה את שנת הצהריים שלה. פתחתי את הארון שלה והתחלתי להציץ בבגדים ולחפש לה משהו מעניין כי אם אעיר אותה קודם, היא תתחיל לריב איתי על הבגדים, לכן עדיף שאבחר לה בעצמי.
הסתכלתי בשעון שהיה תלוי לשירה על הקיר והשעה הייתה כבר 16:30.
ידעתי שאם לא אעיר אותה עכשיו היא תאחר לדייט.
התקרבתי לאט לאט לאוזן שלה, ואז צעקתי "שירההה". שירה קפצה מהמיטה וזה פשוט היה כל כך מצחיק.
שירה שאלה בלחץ:" מה השעה?"
ואמרתי לה "כבר ארבע וחצי, קומי, חיטטתי לך קצת בארון ומצאתי לך מה ללבוש".

**חזרה לנקודת המבט של שירה**
הורדתי את הבגדים ושמתי את השמלה שהילה הביאה לי למדוד. אף פעם לא ראיתי את השמלה הזאת בארון שלי, הגיוני, יש לי המון בלאגן בארון, שאני לא מצליחה לראות את כל הבגדים שלי.
בכל מקרה, השמלה הייתה פשוט מדהימה. היא הייתה אדומה, עם כתפיות דקות, החלק של החגורה היה עשוי מתחרה, קצת שקוף, מגיעה כמעט עד הברך.
סיימתי להתלבש והראיתי להילה. הדבר היחיד שהילה אמרה הוא "וואו!"
ואחרי כמה שניות היא הוסיפה:" וכמובן, באתי מוכנה". והוציאה נעלי עקב מדהימות משקית של חנות נעליים" . הן היו בצבע של השמלה, קצת יותר בהירות, ולא היו גבוהות מדי. ממש עדינות. אהבתי את זה.
חיבקתי את הילה חזק ואמרתי לה תודה על הכול.
לבסוף,אחרי שהילה קצת איפרה אותי וסידרה לי את השיער, ירדנו למטה לכיוון הדלת. ואז הילה אמרה"אז... איך חשבת להגיע לחוף הים?" ואני עניתי "ברגל".
הילה גיחכה ואמרה "אהא, בשביל מה יש חברות, בואי אני אקח אותך טרמפ".
הייתי אסירת תודה להילה על כל היום הזה והבטחתי לפצות אותה.
הרמתי מהשולחן בסלון כסף, פלאפון, לקחנו מפתחות לבית ויצאנו.
בערך בשתי דקות לחמש הגענו לחוף הים. אני באתי לצאת מהאוטו אבל אז הילה אמרה "שירה שירה ... מתי תלמדי, הוא צריך לחכות לך, לא את לו, הוא אמר לך להגיע בחמש, תחכי כמה דקות באוטו. ואני עניתי"קצת קטנוני, אבל יש בזה משהו". וצחקנו.

בחמש וחמישה ירדתי מהאוטו עם ברכת "בהצלחה" מהילה והתקדמתי לכיוון החוף. לא היה אף אחד בחוף. הוא היה לגמרי ריק מאנשים. סרקתי בעיניים את החוף וחיפשתי את ליאל. לפתע הרגשתי יד עוצמת לי את העיניים מאחורי, והיד השנייה מתלפפת לי סביב הבטן ומסובבת אותי. הורדתי בעדינות את היד מהעיניים שלי וראיתי את ליאל. היינו כל כך קרובים באותו רגע וזאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת יצרנו קשר עין. זה היה רגע מדהים, שנעלם אחרי שנייה.
ליאל סובב אותי בחזרה להביט על החוף ואמר "אז את רוצה לדעת מה ההפתעה?"
ואני שלא יכולתי כבר לחכות לדעת מה ההפתעה אמרתי מאופקת "אממ, כן".

ליאל סימן לי ללכת אחריו.. תמיד מסתורי כזה.. הלכנו בערך שלושים מטרים, לא הרבה, עד שראיתי שני סוסים עומדים, אחד חום ואחד לבן, ולידם בן אדם שמחזיק את החבלים שלהם. הגענו לבן אדם הזה וליאל אמר לו "תודה", והעביר לו כסף .
הבן אדם הלך ונשארנו אני, ליאל והסוסים.
שאלתי אותו:"מה הולך פה?" ואז ליאל ענה"זוכרת שפעם שאלתי אותך מה החלום שלך, וענית שהחלום הוא לדעת לרכב על סוסים?" .
לא יכלתי לעצור את החיוך שעלה על הפנים שלי. אמרתי לו את זה לפני כמעט שנה, מרגש לדעת שהוא עדיין זוכר את זה.
עלינו על הסוסים והתחלנו לרכב עליהם לאט לאט.. אני על הסוס הלבן וליאל על הסוס החום. אחרי כמה דקות של רכיבה אמרתי לליאל"אני מפחדת, זאת פעם ראשונה שאני רוכבת על סוס, ואני לא מרגישה בטוחה", באותו רגע, בלי לומר כלום, ליאל ירד בקפיצה מהסוס שלו ועלה מאחורי, לסוס הלבן.
זה היה פשוט כזה רומנטי, בדיוק כמו שדמיינתי את זה .
ליאל ליפף את הידיים שלו סביבי כדי להגיע למושכות ומשך במושכות חזק כך שהסוס התחיל לדהור מהר.. אני צרחתי וליאל צחק, עד שהבנתי שאני מרגישה בטוחה כשליאל מחבק אותי מאחורה והתחלתי גם אני לצחוק.
אחרי כמעט שעה שרכבנו לאורך כל החוף הגענו לשובר גלים. (סוג של שביל שנכנס לים.)
הגענו עם הסוס עד לקצה של שובר הגלים וירדנו ממנו. חיכתה לנו שם מפה אדומה שעליה היו יין וגבינות. הרגשתי בסרט אמריקאי, חשבתי לרגע שאני חולמת.
התיישבנו על המפה והכול היה מושלם. הייתה שקיעה, ויכלנו לראות ולשמוע את הגלים זזים לאט בגלל הרוח החלשה שהייתה. ליאל ישב קרוב אליי ומזג לשתי כוסות קצת יין.
ידעתי שאני לא שותה יין אבל רק קצת, היום, מותר.
שתינו מהיין, אכלנו מהגבינות ודיברנו.
דיברנו על הכול, כל מה שלא דיברנו עד היום, דיברנו עליי, עליו .. ואז עלינו.
בשלב כלשהו ליאל אמר " שירה, ראית כמה השקעתי בשבילך היום, את באמת חשובה לי, בואי ננסה לחזור".
אני הסתכלתי על ליאל ולא אמרתי מילה, מה שגרם לו לחשוב שאני מסכימה. ליאל התקרב אליי לאט לאט, זה פשוט הרגיש כמו נצח מהרגע בו הוא התחיל להתקרב אליי עד הרגע בו הרגשתי את השפתיים שלו כמעט מלטפות את השפתיים שלי, אבל אז קיבלתי הודעה והצליל של ההודעה גרם לו להתרחק. כל כך התרגזתי, היינו כל כך קרובים .
הסתכלתי בפלאפון לראות ממי ההודעה. לפני שפתחתי את ההודעה ראיתי על צג הפלאפון שהשעה הייתה כבר שמונה ורבע, פחדתי לאחר לדייט עם הראל.
פתחתי את ההודעה והיא הייתה מהראל.
הוא כתב "מצטער, אני קצת אאחר כנראה, יש פקקים בכניסה לעיר".
הוקל לי כשהבנתי שאני לא מאחרת לו.
הבטתי בחזרה לליאל ואמרתי לו "אני צריכה לחזור הביתה, אמא שלי בדיוק חוזרת עוד מעט והיא ביקשה שאהיה בבית לפני שהיא תחזור", לא רציתי לשקר לו אבל לא הייתה לי ברירה, לא יכלתי להסביר לו שאני הולכת לעוד דייט.
קמנו, ארזנו הכול וחזרנו באוטו של ליאל.
בנסיעה היה שקט, שנינו שתקנו, לא ידענו כל כך מה להגיד.