**נקודת המבט של שירה**
צחצחתי, שטפתי פנים, התלבשתי נורמלי כי עוד הייתי עם השמלה האדומה מאתמול, ועכשיו כבר הייתי עם פיג'מה : מכנסון בייתי ועליו חולצה ארוכה נזרקת ועשיתי קוקו עצלני גבוה.
ירדתי במדרגות והתיישבתי ליד ליאל בספה.
הוא התקרב ונתן לי נשיקה במצח. "אז מה קרה אתמול, תספרי לי ממה שאת זוכרת".
ואני עניתי "אני רק זוכרת שהייתי אצל הראל פאר, מהבית ספר, ושתינו המון.. ואני גם זוכרת שהוא שאל אם אני בתולה..עולים לי רק פלאשבקים.. ואני גם זוכרת שראיתי אותו רץ מהדלת של הבית שלי לאוטו שלו ונוסע משם מהר, כאילו ניסה להתחמק מאחריות. "
"רגע.. איבדתי אותך מהרגע שאמרת שהיית אצל הראל, מה עשית אצלו?"
ליאל אמר.
"תראה.. לפני שקבעתי איתך אתמול הוא הזמין אותי לדייט.. ולא היה לי נעים לסרב.. אבל מסתבר שהייתי צריכה לסרב.
ליאל, אל תכעס עליי, לא חשבתי לקדם איתו את הקשר אחרי מה שהיה אתמול ביני לבינך . "
ואז ליאל הוסיף:"אני לא כועס. אבל.. מה זאת אומרת היה? זאת אומרת.. אנחנו....?"
ואז דפיקות בדלת קטעו את הדיבור שלו מי זה היה יכול להיות? יום שבת, תשע בבוקר.
פתחתי את הדלת וזה היה הראל.
כיווצתי את עיניי והסתכלתי עליו במבט בוחן בשביל להבין מה היה המניע שלו לבוא.
הראל אמר "שכחת את הגומייה שלך אצלי אתמול, באלי להחזיר".
ואני רק חשבתי.. תירוץ עלוב בשביל לבוא לדבר איתי.
לקחתי את הגומייה והתכוונתי לסגור את הדלת אבל אז ליאל בא ונעמד מאחוריי. ליאת עמד כמה דקות מול הראל בפתח של הדלת ואז בפתאומיות הביא לו אגרוף. נבהלתי והזזתי את ליאל אחורה. ליאל צעק "אין לך מה לעשות בחיים חוץ מלשכר ילדות, להשאיר אותן שתויות ברחוב ולברוח? חלאה!"
הזזתי את ליאל אחורה וביקשתי ממנו לחכות בסלון.
הראל אמר "זה היה מגיע לי, אני מצטער שירה, אני לא יודע מה נכנס בי שעשיתי את זה, אני באמת מצטער".
גיכחתי ואמרתי לו"הראל, ההשפלה שעברתי אתמול בגללך, שאנשים עברו וראו אותי זרוקה בפתח הדלת של הבית שלי שיכורה, ההשפלה הזאת לא מתקבלת בשום צורה! מצטערת, ההתנצלות לא התקבלה" וטרקתי את הדלת.
**נקודת המבט של הראל**
ידעתי שיצאתי מניאק אתמול, ושום התנצלות לא תעזור. סך הכול רציתי משחק לתת קצת אווירה, וכששתיתי כמה שוטים, חזרתי להיות הסטוציונר שתמיד הייתי. איך אני תמיד הורס לעצמי איכשהו?
עם כל האגו שיש לי בתור גבר, יכלתי לראות דמעה נופלת לי מהעין. שנאתי את עצמי על מה שעשיתי לה .
זה לא מגיע לשירה, היא כזאת ילדה טובה.
אני באמת מתחיל להתאהב בה, מה נסגר איתי?
אני חייב לגרום לה לסלוח לי.
**חזרה לנקודת המבט של שירה**
"ליאל, מה זה היה לעזאזל?"
"שירה, הבן אדם, אם אפשר לקרוא לו ככה, פגע בך, השאיר אותך זרוקה ליד הבית שלך בלילה, מי היה יודע איפה היית עכשיו אם לא הייתי עובר שם ורואה אותך?"
החזקתי לו את היד. וביד השנייה ליטפתי לו את הפנים, יכלתי להרגיש את הזיפים שלו, זה הדבר שאני הכי אוהבת במראה שלו.
ואמרתי, "ליאל, מה שקרה זאת לא אשמתך, ואתה בטח שלא צריך להרביץ לו בגלל מה שהוא עשה, תודה בכל זאת, אבל תסמוך עליי שאני ילדה גדולה ויודעת להסתדר עם זה".
נישקתי את ליאל אבל אז הוא פשוט התרחק והוריד את הידיים שלי ממנו.
הסתכלתי עליו במבט המום והוא אמר:"את יודעת מה הבעיה שלך שירה? שאת לא יודעת להעריך כלום שעושים בשבילך".
ויצא מהדלת.
לאט לאט הרגשתי את הלב שלי מתחיל לדפוק, לא מבינה מה עשיתי הפעם.
בדיוק דקה אחרי שליאל יצא היו דפיקות בדלת, פתחתי וזה היה הראל. הייתה לי מן תחושה כזאת שהוא חיכה לראות את ליאל יוצא מהבית שלי בשביל לבוא לדבר איתי.
פתחתי את הדלת ושאלתי אותו "מה הקטע שלך? משאיר אותי זרוקה שיכורה ברחוב ואז בא להתנצל? אתה באמת מצפה שאני אסלח הראל?"
"שירה, תקשיבי, אני ממש לא מצפה שתסלחי לי, אבל אני מצפה שתקשיבי לפחות."
הכנסתי אותו לבית שלי וישבנו בסלון. תמיד האמנתי בזה שלכל אחד מגיעה הזדמנות שניה. אז הסכמתי להקשיב למה שיש לו להגיד.
התיישבנו בספה והראל התחיל לדבר. "שירה, תקשיבי.. כל מה שהיה אתמול היה טעות, ראיתי שמשעמם ושהיו שתיקות מביכות, אז ניסיתי לרענן את זה עם קצת"....
ואני קטעתי אותו בציניות "עם קצת וודקה? כן,מי לא מרענן שתיקות מביכות עם וודקה? חשבת פשוט על לנסות לדבר קצת? או לעשות משהו כיף, שלא יגמור באסון את הערב הזה??"
הראל היה עם דמעות בעיניים ואמר "אני לא רציתי לפגוע בך, פשוט, שתיתי קצת ומיד חזרו לי המחשבות לראש של לפגוע במישהי.. תאמיני לי שהשתניתי שירה, לא הייתי צריך לשתות, ובטח שלא לתת לך לשתות, המון זמן עבר מאז שפגעתי בבחורה, או בכלל, מאז שהייתי עם מישהי.. והתגעגעתי לזה.. אז השתמשתי בדבר הכי מגעיל שמישהו יכול לעשות בשביל להתקרב אלייך.. אני מצטער, היו דרכים אחרות לעשות את זה".
אני ידעתי שהוא באמת מצטער, לא כל כך ידעתי איך להגיב, פתאום הראל התקרב אליי וחיבק אותי חזק, תוך דמעות... הרגשתי את הלב שלו פועם חזק, והוא לחש לי באוזן "אני מצטער שירה, אני באמת מצטער. אני מרגיש שאני מתחיל להתאהב בך, בואי נשכח את אתמול בלילה ונתחיל את הכול מחדש, בבקשה".
ידעתי שהראל לא מתחנן הרבה בפני בחורות, ובטח שלא מצטער, אבל כנראה שהוא באמת השתנה, שהוא כבר לא אותו סטוציונר.
אני החלטתי לתת לו צ'אנס נוסף, התנתקתי מהחיבוק, חייכתי אליו ואמרתי "בסדר, דף חדש. מקווה שהפעם הוא לא יכלול בתוכו וודקה" וצחקנו.
ממילא ליאל יצא מפה עצבני עליי, אני צריכה קצת נחמה.. אולי אני אמצא אותה אצל הראל. ושלא תטעו, הוא לא הריבאונד.
אבל בכל זאת, מגיעה לכל בן אדם הזדמנות שנייה. לא?
YOU ARE READING
קשה לך להתאהב בי
Romanceסיפור אהבה בין שני נערים שמתמשך לאורך שמונה שנים. נ.ב. זה סיפור אמיתי, חלקים מסויימים הם לא מדויקים אבל, שמחה לשתף אתכם, הסיפור שלי :)
