קמנו מהספה, ליוויתי את הראל לדלת והוא אמר "תודה שאת נותנת לי עוד הזדמנות, מבטיח לך שאני לא אעשה עוד טעויות בקשר שלנו".
אני חייכתי ופתחתי לו את הדלת(רומזת לו לצאת) .
הראל הלך ואני נשארתי לבד. או שבעצם, לא לבד, אני והמחשבות שלי.
בין המחשבות צצה לי מחשבה אחת...... עוד לא סיפרתי להילה כלום מאז יום האהבה! לא אמרתי לה כלום ממה שקרה! לא דיברנו בכלל.. מקווה שהיא לא כועסת עליי.
**נקודת המבט של ליאל**
איך אני נותן לעצמי לאבד אותה כל פעם מחדש? ואם היא תרצה את הראל הזה? אני אתן לעצמי לאבד אותה עוד פעם?
התקדמתי בחזרה לבית שלה והסתכלתי דרך החלון, אבל ראיתי שהיא כבר ישנה על הספה בסלון אז לא רציתי להפריע לה. חזרתי הביתה.
*יום למחרת*
*המשך נקודת מבט של ליאל*
הגעתי לבית ספר, חיפשתי את שירה, הייתי חייב להתנצל על אתמול.
הלכתי לחפש אותה בכיתת פיזיקה, בגלל שאני יודע שבשעה הזאת יש לה פיזיקה.
נכנסתי לכיתה שלה, ואז ראיתי את הדבר שהכי פחדתי לראות.
היא והראל, מתנשקים. הייתי צריך כמה שניות לעכל אבל הבנתי את זה מאוד מהר. היא בטח חשבה אתמול שכעסתי עליה וחיפשה "ריבאונד". בכל מקרה, יצאתי עצבני מכיתת פיזיקה, ובמזל הם לא ראו אותי.
יכלתי להרגיש את הדם שלי מתחמם, נהייתי עצבני, חיפשתי רק על מי להוציא את הכעס. מרוב שהייתי עצבני הראייה שלי קצת הסתחררה ונתקעתי בהילה, החברה של שירה.
אני והילה.. איך לומר במילים עדינות? שונאים אחד את השני.
נתקעתי בה והיא צעקה "דביל, אולי לאן אתה הולך? תתרכז קצת!"
התרגזתי עוד יותר וצעקתי עליה "איך את מצפה שאני אתרכז אחרי שראיתי את חברה שלך מנשקת את המניאק הזה?".
היה שקט. היא לא ענתה כלום. הייתה בהלם. אחרי כמה דקות של שקט הילה ענתה "אתה מתכוון להראל? למה מניאק?"
ואני עניתי"את באמת שואלת? אחרי מה שהוא עשה לחברה שלך היא עוד מסכימה לנשק אותו?" .
הסתובבתי והלכתי משם. לא יכלתי ממילא לראות את הפרצוף שלה עוד!
**נקודת המבט של שירה**
"הראל, מה זה היה??? למה עשית את זה?"
הראל ענה"שירה, היה לי דחף כזה לנשק אותך, מצטער".
לא הבנתי את זה! הוא פשוט נישק אותי! לא רציתי את זה !
הילה נכנסה לכיתה, ואמרה להראל"קום לי מהמקום, תודה" בשיא העצבים. היא הייתה נראית קצת מוזר.
ואז היא אמרה "שירה, מה קרה עם הראל?".
אני הצטערתי בפניה שעוד לא הספקתי לספר לה ואז סיפרתי הכול, מה"משחקון" עם הוודקה ועד הרגע שהתעוררתי בבוקר וראיתי מולי את ליאל.
ואז שירה אמרה משפט שלא רציתי לשמוע"אז למה ליאל יצא ממעבדת פיזיקה לכיווני עם חשק להרוג מישהו? דרך אגב, הוא פלט משהו בסגנון ה"איך חברה שלך מעזה לנשק אותו".. שירה, התנשקת עם הראל אחרי כל מה שהוא עשה לך?".
לא היה לי מה להגיד. תחבתי עם הראש בתוך הידיים והדמעות התחילו לזלוג מעצמן. הרגשתי את הידיים של הילה מחבקות אותי. אחרי בערך שתי דקות ככה לחשתי(עדיין עם הראש בתוך הידיים ובוכה), אני עושה רק טעויות. למה סלחתי להראל? ולמה זלזלתי בליאל אתמול כשהוא דאג לי?".
הילה ענתה לי "אם להגיד את האמת.. אני מסכימה עם ליאל הפעם.... אני לא מאמינה שאמרתי את זה"
ואני הרמתי את הראש וקצת צחקתי תוך כדי בכי.
מה אני עושה עכשיו בשביל להחזיר אליי את ליאל? הוא בטח כל כך עצבני עליי אחרי כל מה שכבר עשיתי לו השבוע".
התחיל השיעור. ושוב, כמו בכל השיעורים האחרונים, התרכזתי במחשבות שלי ולא הקשבתי למילה ממה שהמורה אמר.
YOU ARE READING
קשה לך להתאהב בי
Romanceסיפור אהבה בין שני נערים שמתמשך לאורך שמונה שנים. נ.ב. זה סיפור אמיתי, חלקים מסויימים הם לא מדויקים אבל, שמחה לשתף אתכם, הסיפור שלי :)
