מיליון סיבות שבעולם

פרק 9- ״רגשות צפים״

המחנה נגמר, ונהנתי כלכך.
אין ספק שאני ואדם התקרבנו עוד יותר, ואני מרגישה שיש לי על מי לסמוך.
קמתי למחרת בבוקר, וזינקתי מהמיטה.
הייתה לי סיבה לקום בבוקר
והסיבה הייתה אדם. אני חושבת שאני מחבבת אותו.
אני לא יודעת מה לעזאזל אני מרגישה תמיד, אבל אני חושבת, אני עדיין מנסה לפענח את זה .
-״פעם ראשונה שלא הייתי צריכה להעיר אותך״ , אמא אמרה והיה לה מבט מאושר.
חייכתי אליה ונתתי לה חיבוק. ואז הבנתי עד כמה זה נראה מוזר מהצד כי הפעם האחרונה שהתחבקנו היה כשהיה לי יום הולדת 10.
יצאתי לדרכי לבית הספר והיה לי מצב רוח טוב מהרגיל, הסתכלתי סביב ואהבתי את הרעש, את האנשים שהסתובבו, את הגשם הקל שירד באותו רגע, אהבתי את זה שהייתה לי סיבה לקום בבוקר.
-״אני יודעת שאת עשית לי את המתיחה הזאת!״ , הסתובבתי אחורה וראיתי את מישל.
לא ידעתי מה לענות לה, אז עשיתי כאילו אין לי שמץ על מה היא מדברת.
-״אוקי אלכס, את ואדם עוד תחטפו מהמנהל!״ היא העיפה לי את התיק, והמשיכה ללכת ונופפה את השיער כי היא רצתה לצאת ׳מגניבה׳. אני לא אתן לכלבה המטומטמת הזאת להרוס לי את המצב רוח הטוב שלי.
הגעתי לבית ספר, ראיתי את אדם, חיבקתי אותו והוא לחש לי באוזן ״לא משנה מה, אל תגידי שאת קשורה למתיחה, אני מאשים את עצמי״
לא רציתי שיאשימו אותו
״לא אד..״, הוא קטע אותי ״אני לא רוצה שתסתבכי״.
לא הסכמתי עם זה. אני לא ילדה קטנה גם לי מותר לחטוף מהשטיות שאני עושה. ואם כבר עונש, אז שנעבור אותו ביחד.
התישבתי במקום שלי ליד דניאל, אותו הילד הגבוה הזה. ואז פתאום המנהל נכנס בעצבנות לכתה,
״אלכס! גשי מיד למשרד שלי!״ , הוא צעק בקול רם.
הסכלתי על כל שאר התלמידים, והיה להם מבט שהם מאושרים שהם לא אני באותו רגע.
הלכתי אחרי המנהל לכיוון המשרד שלו, ואז ראיתי את אדם והוא יישב שם במשרד.
״שבי כאן״ ,המנהל אמר והצביע על מקום ליד אדם.
התיישבתי.
״אני מקווה שאתם יודעים למה שניכם כאן היום״ המנהל אמר בקול עצבני במיוחד.
אדם פתח את הפה; ״לא אדוני, הא..״ ,המנהל עצר את אדם מלסיים את המשפט, ״אתם חושבים שאני טיפש?!״ ,והיה לו קול עצבני עוד יותר.
״לא אדוני״ ,אדם אמר ברוגע רב.
היה שקט מוחלט. המנהל הסתכל אלינו. קודם על אדם. ואז עלי. ואז שוב על אדם.
״אתם פשוט...״ המנהל אמר והיתי בטוחה שהוא יגיד ׳אתם פשוט מסולקים מהבית ספר׳ , ואז המנהל המשיך את המשפט שלו : ״גאונים!״
אדם צחק , ״אני יודע״.
״זאת המתיחה הכי גאונית שיש!״ המנהל אמר ואז הוסיף, ״מגיע לחבורה הזאת, הם תמיד מתעללים בילדים אומללים״.
הרגשתי הקלה
וראיתי שאדם רגוע ושמח שלא ישעו אותו מבית הספר.
״אבל בכל זאת, אתם צריכים לקבל עונש, אז בסוף היום אתם צריכים לנקות את החצר״ המנהל אמר .
״צודק״ , אדם אמר וקם ממקומו.
---
בסוף היום אני ואדם התחלנו לנקות והוא היה נראה די עצבני
״קרה משהו?״ ,פעם ראשונה שאני שאלתי אותי דבר כזה.
-״לא....סתם...פשוט כמעט העיפו אותי מהבית ספר, ושנה הבאה אני אמור ללכת לקולג׳״ ,הוא אמר והמשיך לנקות.
״אבל לא העיפו, אתה רק מנקה קצת את החצר״
-״אני סתם לחוץ את לא תביני״ ,הוא ענה והמשיך לנקות עוד יותר מהר.
לא הבנתי מה הקטע שלו. הוא בעצמו ביקש שאני אגיד שזו לא אשמתי. לא הבנתי מה לעזאזל עבר עליו.
אדם לקח את התיק שלו, ואמר ״ביי״ ,ואז הלך.
״ברצינות אדם?״ ,שאלתי אותו.
-״מה״ הוא הסתובב.
״למה אתה מתנהג ככה?״
הוא לו מבט של מישהו שעומד לבכות, ״קשה לי אלכס. קשה לי להעמיד פנים שהכל בסדר כשמבפנים אני מתפרק לחתיכות״. הוא ענה, ועצר את הדמעות שלו.
התקרבתי אליו, חיבקתי אותו
״אתה הסיבה שלי לקום כל בוקר״ ,אמרתי לו.
זלגה לו דמעה מהעיין
-״אז בבקשה אלכס, תהיי הסיבה שלי״