ישבתי בגג. ובכיתי. לעזאזל איך זה שיום התחיל בחיוך ענקי ופשוט מסתיים בבכי מצמרר. עולם דפוק. הסתכלתי על העיר, שנראה כאילו העיר מסתדרת טוב יותר בלעדי. איזה מן חלק אני במכונה הענקית הזאת? בטח סתם חלק דפוק חסר משמעות שצריך להיפטר ממנו. כן.
-״אלכס!״ ,הסתובבתי אחורה וראיתי את אדם רץ לכיווני. ״ידעתי שאני אמצע אותך כאן״.
התחלתי לבכות עוד יותר. ״מה יש?״ הוא שאל והתיישב לידי.
בכיתי אפילו עוד יותר חזק, ״איזה מן חלק אני?!״ צעקתי בבכי, כשהנזלת פשוט נוזלת בכל מקום אפשרי. ״אין לי שום תועלת בעולם הדפוק הזה!״
אדם שתק. ראו עליו שהוא היה המום.
-״את כן...״ עצרתי אותו. ״לא״. מלמלתי לעצמי. ״אני לא!״ צעקתי. ״אני שום דבר ושום כלום במקום הדפוק הזה!״ צעקתי עם בכי ובעטתי בקיר המתפורר שעל הגג ואפילו היה אפשר לראות שיש עליו סדקים מהבעיטה שלי. ומעוד בעיטות קודמות שלי.
אדם קם הושיט לי תיד
לא רציתי לקום. אני לא רוצה לקום. בטח הוא ירצה שאני אקום ואז הוא יתחיל לרקוד ריקוד דפוק וזה יעצבן אותי עוד יותר.
הוא לקח לי תיד והרים אותי, והתחיל לרוץ, כשהוא לא משחרר אותי.
שתקתי. אין לי שמץ של מושג למה לא ניסיתי לשחרר את עצמי. פשוט רצתי אחריו, בעצם, איתו. רצתי איתו ואני אפילו לא יודעת לאן.
ויצאנו כבר מהקניון ואפילו עברנו את העיר ואנחנו עדיין רצים. רצים כמו שני מטורפים דפוקים בלי שכל. פתאום הגענו לשטח פתוח, מן שדה כזה, ואדם פשוט התחיל לרוץ -כשהוא מחזיק לי תיד כמובן- עד שהגענו לאמצע השדה. ואז הוא עצר.
-״תצעקי״. הוא אמר בקול שקט כשכולו מתנשף כמו חמור זקן.
התנשפתי גם. ״מה״. לא היה לי שמץ של מושג מה הוא רוצה.
-״תצעקי!״ הוא אמר בטון דיי גבוה, ״תצעקי את כל החרא שאת חושבת!״
״זה לא יעזור!״ צעקתי עליו בחזרה
-״ת-צ-ע-ק-י !״ הוא החזיק לי תידיים ואז אמר, ״את חייבת להשתחרר!״
-״אדם אתה דפוק!״ צעקתי עליו.
-״יופי. גם זו התחלה״ הוא אמר ברוגע, ״תמשיכי!״
״הקופיי אדם המסריחים האלה! דפוקים חסרי מוח!!״
צעקתי. וזה היה טוב. הרגשתי טוב. ״חנות מזורגגת! מי לא מוכר עוגיות שוקולד צ׳יפס?!!״
-״כן! זה הכי טעים!״ ,אדם צעק איתי.
״דניאל, אתה קוקסינל מטומטם! ברצינות?! מי זורק כדורים באמצע המסדרון! חתיכת דפוק!!״ ,צעקתי אפילו עוד יותר חזק. ״אמא! תפסיקי לבשל!! לחביתה שלך יש טעם נוראי של פירכית אורז שרופה!״
״ומייק! מי שואל שאלות נוראיות כאלה! אתה יודע טוב מאוד שהאח הדפוק שלי מת!!״
-״כן מצטער על זה, מייק שכח לרגע״ אדם אמר ברוגע.
״שיהיה״ אמרתי, ואז חזרתי לשלי ״ושתבינו, קופי אדם מזורגגים, האיפור שלכן יכול להיות פאקינג בטון ואתן נראות כמו קיר צבעוני מהלך!״
אדם צחק. וצחקתי גם.
-״כן מה הבעיות שלכן ילדות סתומות!״ אדם צעק כשהוא מתפקע מצחוק. וצחקנו ביחד. כמו שני דפוקים. וצעקנו תוך כדי את כל מה שאנחנו מרגישים.
התקרבתי אליו. והסתכלתי עליו. על אדם. הסתכלתי יישר לתוך העיניים המדהימות שלו. והן יפות יותר מתמיד. ואז הוא פשוט נישק אותי. ככה. בין רגע. והנשיקה הזאת מדהימה. וגם הוא מדהים. והוא הדבר הכי מדהים שקיים בעולם הדפוק הזה. היה לו טעם של סגריות, אבל לא היה לי אכפת, בהתחשב בעובדה שבטח לי יש טעם של עוגיות שוקולד צ׳יפס. והנשיקה הזאת מדהימה. וטובה. ואי אפשר שלא להרגיש טוב אחרי זה.
ואז עצרנו. אדם הסתכל עלי. וחייך. חייך חיוך ענקי. ׳החיוך הטיפשי של אדם׳ .
ואז פשוט נשכבנו. באמצע השדה, על הדשא. ונרגעתי. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני אוהבת אותו. אני אוהבת את אדם. ואני לא יכולה רגע אחד בלעדיו.
YOU ARE READING
מיליון סיבות שבעולם
Teen Fictionאני מעדיפה לפרט כמה שפחות על הדמויות, מבחינת מראה, כי לכל אחד הדמות מזכירה מישהו אחר. אלכס היא ילדה דכאונית, שבטוחה שאין לה שום סיבה לקום בוקר. היא עדיין מתאבלת על מות אחייה שנהרג במלחמה ואבא שלה, שנטש אותה ואת אימה לפני כמה שנים. עוגיות שוקולד צ׳יפ...
