מיליון סיבות שבעולם

פרק 6- ״המתיחה הגדולה״

״יש בבית ספר קבוצת ילדים שאני לא סובלת פשוט. וגם הם לא סובלים אותי.הם סנובים. אני זוכרת שלפני חצי שנה בערך הם עשו לי קטע מסריח, אני נכנסתי לכתה והם שפכו עלי דלי עם גואש. במשך שבוע הסתובבתי עם שיער צבוע בסגול.״ סיפרתי את כל זה לאדם בזמן שאנחנו יושבים באותו שולחן שהכרנו.
-״מה?!״ , הוא אמר בבהלה, ואז אוסיף ״את חייבת להחזיר להם!״
״אני לא יודעת״, אמרתי, כי בתכלס באמת לא ידעתי אם זה שווה את זה.
-״אנחנו נחזיר להם מתיחה, שהם לא ישכחו בחיים״, אדם אמר בביטחון רב.
כמה דקות אחרי זה מייק ולינה התיישבו איתנו
-״מה חדש?״ מייק שאל.
-״עושים מתיחה לחבורה של ילדים סנובים״
-״נשמע נחמד״
התחלנו לחשוב...מה נעשה להם, מה יהיה מספיק אכזרי.
-״יש לי רעיון!״, אדם אמר בהתלהבות, ומייד כולנו הסתכלנו עליו במבט מתעניין.
-״שמתם לב שתמיד הם יושבים בשולחן ליד הכניסה והם אוכלים את האוכל שההורים העשירים שלהם הכינו.״
״כן״ כולם ענו ביחד.
-״אז זה ילך ככה; אני ואלכס נעשה ׳הצגה׳ שתמשוך צומת לב עד שהם יקומו אלינו, ובנתיים מייק ולינה ישימו להם חומר משלשל באוכל. אחרי זה, הם יאכלו את זה ויצטרכו לחרבן עד שהם ירוצו מהר לשירותים ויצא להם השילשול של החיים שלהם. אבל זה לא נגמר פה...״
״תמשיך״ לינה אמרה.
״לאחר מכן, נקח להם את התיקים ונשים להם שם תולעים. אמיתיים. אהה..ועוד משהו, לפני שנתחיל את כל זה נוציא את כל נייר הטואלט בשירותים כדי שהם יתקעו שם מרוחים בחרא״ , אדם סיפר את הרעיון הגאוני שלו, והיה נשמע שהוא גאה בעצמו.
״אהבתי!״ אמרתי בהתלהבות.
״אני יודע״, הוא יודע הכל.
----
למחרת התחלנו עם המתיחה שלנו.
אני ואדם קבענו כשהשעה תהיה 9:40 , אנחנו מתחננים כל אחד למורה שלו לצאת לשירותים, כדי שנוציא את כל הנייר טואלט.
השעה 9:30 ... 9:34 ... 9:36...
הו 9:40 !
״המורה בבקשה אני חייבת לצאת דחוף לשירותים!״ ועשיתי קול של מסכנה.
-״מה כבר כלכך דחוף ?״ , המורה המסומם שלי שאל.
״מחזור״, ידעתי שככה הוא ייתן לי ללכת.
״בסדר״
והלכתי לשירותים
וראיתי את אדם,
-״קדימה אנחנו מתעקבים!״ הוא אמר בלחץ.
והתחלנו להוציא את כל החפיסות נייר האפשריות, ואפילו לא השארנו חתיכה קטנה של נייר טואלט.
״איך נתנו לך לצאת לשירותים?״ שאלתי את אדם בהתעניינות.
-״ המורה מחבבת אותי...ואת ?״
״מחזור״
הוא צחק
והמשכנו בעבודה שלנו.
*צילצול*
התיישבנו לא רחוק מהשולחן של החבורה שעומדת לסבול עכשיו, וגם המצאנו לחבורה שלהם שם; ״קופיי אדם״ , כי כולם נראו אותו דבר-ממש כמו קופים.
הינה...עכשיו כל קופיי האדם יושבים בשולחן שלהם.
-״צריך להתחיל!״ אדם אמר בלחש.
אדם קם, הושיט לי יד , ועזר לי לקום. לא ממש הבנתי מה הקטע שלו לעזור לי לקום תמיד, זו לא בעיה לקום לבד מהספסל ובטח כשאני ילדה צעירה.
-״את מוכנה?״ אדם שאל אותי עם מבט ערמומי. אוי המבטים שלו, הם מדהימים.
״כן״
הוא סימן לי שמתחילים ״בהצגה״ שלנו.
״אתה חתיכת חרא!״ אמרתי לאדם והתעפקתי לא לצחוק.
-״לא יותר ממך זה בטוח״ הוא ענה.
״אתה באמת בוגד בי עם הזונה הזאת?!״ והצבעתי על אחת מקופיי האדם. קראו לה מישל.
ראיתי שהיא התעצבנה, יש לה גם סיבה - זה בכלל לא קרה כי אדם באמת לא היה איתה ואני סתם קוראת לה זונה מבלי שום סיבה.
ותוך שנייה היא קמה בעצבים; ״אל תקראי לי זונה!״
״אין לי הגדרה יותר טובה מזאת!״ אמרתי לה, וראיתי איך שאדם גאה בי על המשפט הזה.
ויישר כל שאר החבורה שלהם קמה והתחילו להתנפל עלינו גם הם, וראיתי את מייק ולינה שמים להם חומר משלשל באוכל הדוחה שלהם.
״מי את בכלל שתקראי לה ככה?! יא סתומה מכוערת״ , ילדה אחת שקוראים לה ירין התפרצה עלי.
״מוזר שדווקא אני המכוערת כאן...את שמת לב איי פעם לאף הענקי שלך? נו באמת הוא מסתיר לך חצי מהפרצוף!״ ,אמרתי לה והרגשתי טוב עם זה כי באמת היה לה אף ענקי, ולא היה לה שום זכות לקרוא לי מכוערת.
המנהל הגיע והפריד בין כולם וצעק לחזור לשולחנות שלנו ולאכול בשקט.
אני ואדם חזרנו למייק ולינה שיישבו במקום שלנו כאילו לא קרה כלום, והתבוננו בקופיי האדם.
חיכינו לרגע שהם ידפקו ריצה לשירותים מרוב השילשול הנוראי.
ואחרי כמה דקות, זה אכן קרה!
הם דפקו ריצה לשירותים ונתקעו שם
אני ואדם הלכנו לשם כי רצינו לשמוע את הסבל שלהם
״אין לי נייר!״ צעקה ירין מהתא שלה
״גם לי אין!״ מישל הוסיפה
וזה היה מצחיק.
ראיתי את אדם שולף עט ודף מהכיס שלו וכתב בגדול ״בסוף יצא ממכם משהו, יצא ממכם חרא״ והשחיל את זה מתחת לדלת של אחת התאים שבהם הם חירבנו.
ובאותו זמן מייק ולינה שמו את התולעים בתיק שלהם.
״אוי ירין את צריכה אולי שאני אלך להביא לך נייר טואלט מהתיק שלך״ שאלתי אותה ׳בתמימות׳.
״כן!!!״
הלכתי להביא את התיק, השחלתי לה אותו מתחת לתא השירותים שלה , והיא צרחה ״אהההה!!!״
״איכס! תולעים!!״ והתפרצתי בצחוק.
אדם סימן לי שצריך לזוז, וראינו את מייק ולינה באים לכיוונינו, ויצאנו מהבית ספר, לפני שיגלו שאלה אנחנו עשינו את המתיחה הגאונית הזאת.