ABDUCTION-החטיפה

•פרק 4•

בתמונה: אביאל
•••••••••••••••••••••••••••••••
הוא החזיק בחוזקה בפני וכיוון אותם לפניו ״מצטער״ הוא אמר בלחש ובין רגע לשונו הסתובבה בפי, ניסיתי לזוז ולהתנגד אבל ידיו לא נתנו לי.... הנשיקה הזאת היתה ארוכה, או לפחות לי זה הרגיש שעה, כל שניה שעברה הרגשתי רק עוד יותר זולה ועוד יותר דוחה את עצמי.... עצמתי את העיניים ונתתי לו לשלוט בי, כבר לא היה לי כוח להתנגד...
הוא עזב את שפתי כעבור מספר דקות והתנשף, ״וואו״ הוא אמר כשהתנתק ממני ואני רק הסתכלתי עליו במבט חסר עונים... מנסה למצוא את טיפת הטוב שיש בו בישביל שישחרר אותי...
״מה אתה רוצה ממני?״ שאלתי אותו לאחר כמה דקות שהיתה שתיקה, ״אל תשאלי שאלות לא תקבלי שקרים״ הוא חזר על המשפט הזה בעצב ועלה במדרגות משאיר אותי קשורה על הכיסא במרתף... הוא חזר כעבור כמה דקות עם מצלמה ביד
״שני..״ הוא הסתכל לי בעיניים, ״אם לא הייתי חייב לעשות את כל זה לא הייתי עושה״ הוא אמר וראיתי שדיבר אמת מעיניו.. הוא שחרר את החבלים שקשרו אותי וביקש ממני לעמוד
הוא הדליק את המצלמה והלך לכיווני
״תתפשטי״ הוא ציווה עלי וראיתי צער בעיניו, ״בבקשה אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה״ הוא לחש לי...
״בחיים לא״ אמרתי לו בהחלטתיות
״שני״ הוא התעצבן מאט
״שמעת אותי, ב-ח-י-י-ם ל-א״ הדגשתי כל אות והסתכלתי לעיניו,
״שני אני יבקש עוד הפעם״ הוא נזף בי
״בבקשה״ הוא לחש לי ברוגע
הסתכלתי עליו מספר דקות והראיתי לו שאני לא מתכוונת לעשות את זה
״שני את לא משאירה לי ברירה..״ הוא אמר בצער אבל עדיין דיבר בביטחון, הוא תפס אותי בשני ידיו והשכיב אותי על מזרן שהיה מטר מאיפה שעמדתי, ״תשחרר אותי בבקשה! לא עשיתי שום דבר רע״ צרחתי ודפקתי על גבו בזמן שהדמעות מתחילות לרדת, הוא לא התייחס וקשר לי את ידי ורגליי לרצפה ככה שאני לא יכולה לקום בשום דרך מהמזרן, ״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי חסרת תקווה מסתכלת לעיניו
״שני אני אמרתי לך משהו, תפסיקי לעשות את זה יותר קשה! אני חייב בסדר?!?!״ הוא שאג את זה בכעס עלי, התחלתי לפחד.. הבנתי שאני מתעסקת פה עם הבן אדם הלא נכון, שאין בו טיפת ריגשות אלא הוא כמו קיר: חסר לב.
הוא כיוון את המצלמה לכיוון המזרן ונשכב מעלי, ״לא השארת לי שום ברירה״ הוא אמר והחל לנשק את צווארי כל נשיקה רק יותר כאבה מהשניה, הוא נישק אותי בגסות ובחוזק בלתי נסבל
״דיי בבקשה אתה מכאיב לי!״ צרחתי כשדמעות לא מפסיקות לרדת,
הוא לא התייחס אלא רק התחיל להוריד את חולצתי ומכנסי, ״בבקשה תפסיק..״ אמרתי בלחש מנסה לאגור כוחות להתנגד לו, ״אני לא יכול״ הוא אמר כמו זומבי בזמן שהוא מוריד את חולצתי ומכנסי, לא עבר יותר מדקה ומצאתי את עצמי ערומה לגמרי קשורה למזרן, העדפתי לא לפתוח את עיני בישביל לא לראות את עצמי ככה, במצב הכל כך מגעיל הזה..
הוא קם מעלי וכיבה את המצלמה
״מצטער״ הוא אמר משחרר את אחיזת החבלים מידי ורגליי, ״למה עשית את זה?״ שאלתי חסרת כוחות מנסה לקום מהמזרן ללא הצלחה, הייתי כל כך מותשת מהיום הנורא הזה, הוא לא התייחס ורק הרים אותי בשני ידיו והעלה אותי לחדרי כאשר אני עדיין עירומה, הוא הוריד אותי במקלחת שהיתה מפוארת ביותר כאשר עיני עצומות מעדיפה שלא להסתכל על הבושה שאני עוברת, הוא הניח מגבת על הכיור והיה בדרכו לצאת מהמקלחת, ״איך קוראים לך?״ לחשתי לו ״אביאל״ הוא אמר בקשיחות ויצא, נשארתי במקלחת כאשר אני מביטה במראה על פני שהיו ללא כל רוח חיים, היתי כל כך עייפה ומותשת.. נכנסתי להתקלח, יצאתי התנגבתי ולבשתי פיג׳מה שהיתה לי בחדר לא יודעת מאיפה היא... נכנסתי למיטה מנסה לשכוח את כל מה שקרה היום, ׳רק להסתכל על ההווה, אף פעם לא לחשוב על העבר׳ חזרתי על המשפט הזה בראש מספר פעמים, אימי בילדותי היתה חוזרת על משפט זה כל הזמן שהיתי רבה עם חברותי...
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
מקווה שאהבתם! אל תשכחו להגיב למטה! זה חשוב לי💓 מקווה שאתם מעריכים את ההשקעה שלי בכתיבה...❤️