קצת ממך

חלק ב

אני נחנקת בשקט,זה לא יכול להיות!
עומר עצור השטן כלוא איך הוא מצא אותי?
אני מקשיבה לקול הצורם שלו,מרגישה כאילו נתן לי אגרוף כששאל אם התגעגעתי אליו, בידיים רועדות וכמעט ללא קול אני שואלת "עומר"?
לא מאמינה לזה,זה בדיחה,בדיחה רעה!
"בייב ידעתי שלא תשכחי את הקול שלי" .
אני שומעת את הסיפוק שבקולו, הוא יודע שלעולם לא אשכח אותו.
שהוא צרב אותי אליו לכל החיים, גם אם ארצה וגם אם לא.
אני לא ממשיכה לדבר אני פשוט מנתקת הולכת לחלון וזורקת את הפלאפון הארור.
מתיישבת על הרצפה של הדירה הקטנה שלי,מצמידה את הברכיים לבטן ומתחילה לבכות,לזעוק,לדמוע ולכאוב.

התשיעי לפבואר 2013

צלצול מעיר משינה אותי ואת בן, מספר לא מוכר על הצג , משהו זועק לי אל תעני אבל בכל זאת,עניתי.
"היי מותק,התגעגעת אליי"? זה עומר.
רגש של כעס מעורבב בבהלה מתעורר בי,יודעת מי הולכת לשלם על זה,ליבי.
"עומר,ברוך הבא לארץ"אני אומרת ולא מתכוונת והוא יודע את זה.
"תודה בייב,התגעגעתי אלייך איפה את"?
אני לא יודעת כמה עומר מודע לבן אבל זה לא מעניין אותי, אני פשוט אצעק את זה בשקט וככה הוא יעזוב אותי סוף כל סוף.
"אני אצל החבר שלי,די הפרעת לנו לישון אז נד.." הוא קוטע אותי בגמגום
"חבר"? אני מרגישה את הבלבול בקולו אך לא נותנת לזה לעצור אותי ומבהירה אפילו יותר טוב.
"כן עומר, חבר,כבר שנה וכרגע אנחנו ישנים ביחד.."אני מדגישה את הביחד בחיוך ניצחון "ואתה די מפריע לנו" .
"אנ..אני מצטער,אני לא ידעתי, בכל זאת גדלנו יחד אני ארצה לראות אותך מתישהו" אני מרגישה את בן זז באי נוחות וזה הסימן שלי לנתק.
"טוב עומר,בהזדמנות,לילה טוב".

זה היה הלילה האחרון שלי עם בן,זה היה הלילה האחרון שלי כבן אדם חופשי ושפוי.
כשאקום,אחשוב שזה עוד יום רגיל.
אחשוב על פרחים, על נישואים וילדים,אחשוב על עננים ושמש צהובה ענקית.
מה שלא אדע?שזה יהיה היום אחרון בו אחשוב על דברים יפים.
מה שלא אדע?שהיום, היום אני אהפוך לבובה.בובה קטנה וחסרת אונים