קצת ממך

חלק ד

איך יכלו לשחרר אותו? איך נתנו למזוכיסט כזה להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה?
אני מתקשרת למנהלת שלי ומתפטרת,מתחילה לחפש דירות בצפון כי אני יודעת ,אני פשוט יודעת שהוא ימצא אותי!

עשירי לפבואר 2013

אני מתעוררת על מיטה קטנה בחדר קטן,עומר יושב שם ומסתכל עליי,הלב שלי מאיץ וברגע שני מבינה איפה אני בדיוק אני מנסה להשתחרר,אבל היידים אזוקות.
הוא מתקדם לעברי מתקרב לפניי ואני מרגישה את הבל פיו על פניי.
" את שלי,רק שלי " הוא אומר ומתרומם לשבת מעליי .
לאט לאט מפשיט אותי ואני שוכבת,שותקת,לא זזה,המוח הפסיק לעבוד ואני אבודה.
לא יכול להיות שיעשה לך את זה בלי שיגיע לך,אני מחפשת תשובות לשאלות,פתרונות למעשים אך אני בבור ענקי ברגע שהוא חודר אליי.
כל תנועה וכל נגיעה " את שלי " ,אחוז דיבוק ואני שוכבת ולא זזה.
הוא גומר בתוכי וברגע שהפין שלו יוצא ממני ככה גם הנשמה שלי.
אני כבולה בידיים ובלב. חושבת לפחות זה נגמר ,אבל זה רק התחיל.

הווה

" ערב טוב בנוגע לדירה בחיפה,זה עדיין רלוונטי"? חיפה עיר גדולה, הוא לא ימצא אותי הוא לא ימצא אותי.
קול גברי ומחוספס בוקע מן הטלפון
" כן,את רוצה הסברים פחות או יותר,לשאול שאלות"? אבל אני רק רוצה לברוח.
" לא,אפשר מחר להגיע ולסגור"? אני ישירה . אני שומעת את ההיסוס שבקולו אבל הוא משתכנע ." תוכלי להיות בדירה ב12"? אני מאשרת ומנתקת .
נכנסת להתקלח ונותנת ליום הזה לצאת ממני,לוקחת מספריים ועם החוד מתחילה להשאיר צלקות על היד,לוקחת סגריות דלוקות ומכבה לצד החתכים.
אני חייבת,אני חייבת לשכוח את היום הזה,אני חייבת וזו הדרך היחידה .

עשירי בפבואר 2013

אני מתעוררת בצעקה,חגורה שהוצלפה על גבי,מעליי עומד עומר ובקול חסר רחמים טוען " את שלי,רק שלי"