קמתי בבהלה מהסיוט שהיה לי "אנבת! בואי למעטה!" זהו היה קולה של אמי מלינה. התלבשתי מהר והתרגשתי , היום זה היום הראשון בתיכון! לא יכולתי שלא לחייך כל הזמן. התארגנתי ורצתי מהר במדרגות שהובילו היישר לסלון,ראיתי את אמי מכינה את ארוחת הבוקר שהכי אהבתי,אמרתי לאמי "תודה" כי אם לא,היא הייתה צועקת עליי,אני ממליצה לכם לא לדעת.לבנתיים אכלתי הכי מהר שיכולתי כדי להגיע מוקדם ככל שאפשר. ובצד,אבי רוברט שתה קפה וקרא עיתון, אמרתי לו "בוקר טוב" והוא התעלם,הוא תמיד מתעלם ממני כאשר הוא קרא בעיתון. אף פעם לא הבנתי איך הוא עדיין אוהב עיתון, כבר יש טלוויזיה, אבל אבא שלי כזה.
יצאתי מהבית ופגשתי בדרך את חברתי אמילי, היא בכיתתי ואנחנו תמיד אוהבות להסתבך ביחד בצרות, האמת שאמילי היא זאת שמסתבכת ואני ביחד איתה, מכיתה א' אנחנו ביחד.
היא חיבקה אותי חיבוק דוב וכמעט לא יכולתי לנשום, לבנתיים ראיתי מרחוק את הילדה שתמיד עיצבנה אותי והיא הייתה השנואה עליי.
זאת הייתה מג טריסטן.
הילדה הזאת תמיד עלתה לי על העצבים, אני זוכרת כשעוד היינו בכיתה ב' היא הביכה אותי מול כולם שיקראו לי אנבת'ימתום, והיו עוד הרבה דברים שאני לא רוצה להזכיר אותם אפילו.היא ילדה ג'ינג'ית שתמיד הולכת עם קשת וחצאית מתנופנפת, המורים תמיד העריצו אותה והיא לעגה תמיד כשאני ואמילי הסתבכנו בצרות.
רציתי להיעלם כמה שיותר מהר מזווית עינייה שלא תראה אותי, לבנתיים כבר סיפרתי בדרך לכיתה לאמילי על החלום המוזר שהיה לי.
תזכורת לקוראים:לכתוב תגובות, תודה!
YOU ARE READING
תפוח הזהב
Fantasyאנבת' היא ילדה בת 15 שנכנסת לתיכון,היא חשבה שהכל יהיה רגיל ונפלא. אך כבר ביום הראשון אנבת' וחברתה אמילי נקלעות לצרה ומתחילות בהרפתקאה חדשה ובלתי נשכחת, ואנבת' מגלה סוד על עצמה שלא ידעה מעולם... על עצמי אני אוהבת לכתוב סיפורים וזה תחביב שלי,בבקשה תק...
