אמילי פלטה צווחה והערפד חשף את הניבים הדוקרניות שלו והעיניים שלו היו לבנות, פתאום נפלט לי מהפה "תחזיר את התפוח או שאני אקח אותו בכוח!" לא היה לי מושג מאיפה בא האומץ שלי להגיד את זה. ואז, הפתעתי את עצמי וגם את אמילי שהייתה בצד, הרגשתי ששתי שיניים אצלי גדלות ונהפכות לגדולות ונהפכות לחדות, וגם הרגשתי שעיני נהפכו ללבנות.
ואז הגוף שלי התחיל לפעול כנגד רצוני ונלחמתי בערפד "התפוח שלי הנבחרת!" אמר הערפד, דווקא התרשמתי מהשם אבל עדיין נלחמתי בו על התפוח המוזהב ואז כשהצלחתי לקחת את התפוח, רצתי הכי מהר שאפשר כדי שלא יתפוס אותי ובדרך לקחתי את אמילי שעדיין הייתה עם פה פעור ועיניים פתוחות לרווחה, הצלחתי להתחמק ואז, נזכרתי בחלום המפחיד שהיה לי רצתי הכי מהר שאפשר כדי שלא יתפוס אותי, והצלחתי להתחמק.
ההרגשה שהייתה לי קודם לכן נעלמה, שמתי יד אחת על השיניים שהפכו לניבים והם השתנו בחזרה לרגילות. אחרי שאני ואמילי רצנו הרבה קילומטרים נעצרנו והתנשפנו בחוזקה, אחרי כמה שניות אמילי הסתכלה עלי בפרצוף מפוחד ומודאג "את לא אנבת'!" היא אמרה "אני כן, פשוט לא שלטתי בעצמי כשהיינו שם" אמרתי אבל היא לא שינתה את פרצופה ואמרה "תוכיחי לי שאת אנבת' האמיתית!" גילגתי את עיניי "את שרה במקלחת תמיד כשאת לבד" עניתי ואז פרצופה השתנה לפרצוף כועס "למה דווקא את זה?!" אמרה ופרצופה הפך לחיוך "טוב, לפחות זאת את" החזרתי לה חיוך "האמת היא, אין לי מושג איך עשיתי את הדבר הזה בבית הקברות. אני מרגישה שאני מפחדת מעצמי!" אמרתי, לא שיקרתי בשום מילה. אמילי ניסתה להרגיע אותי "בואי נשכח מכל זה טוב? מה שחשוב עכשיו זה לחשוב על ההסתבכויות שנעשה!" אמרה וחייכה חיוך גדול ומרושע, "כלומר לימודים" תיקנתי אותה "כן שיהיה" אמרה וגלגלה את עינייה כי ידעה שהפעם אני לא אשתתף איתה בהיסתבכויות.
אמרנו להתראות אחת לשנייה והלכנו לביתנו, ושמתי את התפוח המוזהב בכיס שלי.
תזכורת לקוראים:לכתוב תגובות, תודה!
YOU ARE READING
תפוח הזהב
Fantasyאנבת' היא ילדה בת 15 שנכנסת לתיכון,היא חשבה שהכל יהיה רגיל ונפלא. אך כבר ביום הראשון אנבת' וחברתה אמילי נקלעות לצרה ומתחילות בהרפתקאה חדשה ובלתי נשכחת, ואנבת' מגלה סוד על עצמה שלא ידעה מעולם... על עצמי אני אוהבת לכתוב סיפורים וזה תחביב שלי,בבקשה תק...
