עברתי את היום דווקא לא רע והלכתי הביתה אחרי הלימודים.
אכלתי ארוחת צהריים עם ההורים שלי (אין לי אחים) אבל אבי היה בדיוק כמו בבוקר, הוא קרא עיתון והתעלם מכל דבר. זה היה כאילו העיתון מהפנט אותו אל תקשיב לאף אחד ותקרא אותי. כשאני ואמי דיברנו על הלימודים אמי רמזה לאבי שידבר איתי, אבי נשאר בעיתון כמובן. אמי כבר התחילה לדחוף אותו עם כתפה בשביל שידבר, הוא שם לב אבל אמר "מה את רוצה מלינה?" אמי מלינה נשפה בבוז לעבר אבי, היא הייתה מאוכזבת ממנו (אני חושבת שכבר קצת התחילה לחשוב להיפרד ממנו).
כשגמרנו לאכול אמילי התקשרה אלי ושאלה אם אני רוצה שנצא והסכמתי, קבענו מקום להיפגש, בהתחלה, לא כל-כך הסכמתי על המקום-זה היה ליד בית קברות. אבל אמילי טובה בשכנועים ובסוף הסכמתי.
יצאתי החוצה והלכתי למקום שבו קבענו, מתי שהגעתי ראיתי את אמילי יושבת על ספסל, היא קמה כשראתה אותי ואמרה "היי" ואז, הרגשתי משהו עוקץ בבטן, משהו שאמר לי ללכת לבית הקברות שליד.
עניתי לה "היי" והצעתי שנלך לבית הקברות, הבעת הפנים של אמילי לא הייתה נחמדה במיוחד, "השתגעת??? זה מקום מפחיד!! למה לנו ללכת לשם??!!" היא צעקה עליי " יש לי דחף רציני לשם" עניתי לה , בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותה והיא הסכימה איתי.
עלינו לגבעה של בית הקברות, וכבר התחילה לרדת החשיכה, ראיתי על הבעת הפנים של אמילי שהיא מפוחדת ואפילו רעדה, אבל אני עדיין הרגשתי את הדחף ללכת לשם, ואז הרגשתי עוד דחף, אבל הפעם זה היה דחף לקבר כלשהו. הלכתי לפי הדחף ומצאתי את עצמי עומדת מול קבר שהיה כתוב עליו "מרדון ג'ונסון". הלכתי לאת החפירה הקרוב ביותר והתחלתי לחפור, אמילי עצרה בעדי " מה את עושה?!" היא אמרה, לא עניתי לה והמשכתי לחפור באדמה. לבנתיים כבר נהיה קריר אבל אני המשכתי עד שפתאום ראיתי שלד אוחז במשהו, הסתכלתי טוב טוב וראיתי שזה היה משהו מוזהב, התקדמתי וראיתי תפוח מוזהב, הוא היה מזהב טהור, הוא היה יחסית קטן. "זהו זה!" צעקה עליי אמילי "את מתנהגת מאוד מוזר ואני לא רוצה שיקרה לך משהו רע !" ובאותו הזמן דחפה אותי בחוזקה מהקבר. אבל אז, הופתעתי לגלות שפתאום גם לאמילי היה דחף, היא רצתה לקחת את התפוח מהקבר אבל כהיד שלה הייתה מילימטרים ספורים מהתפוח, משהו או מישהו היה מהיר ולקח את התפוח במהירות שלא יכולתי לדמיין, הסתכלתי על מי שלקח את התפוח ונרתעתי אחורנית. היה לו שיער שחרחר, עיניים לבנות כסיד והפה, לא תאמינו אבל בפה היו לו שתי ניבים ארוכות וחדות, הבנתי בסוף שזהו ערפד!
תזכורת לקוראים:לכתוב תגובות, תודה!
YOU ARE READING
תפוח הזהב
Fantasyאנבת' היא ילדה בת 15 שנכנסת לתיכון,היא חשבה שהכל יהיה רגיל ונפלא. אך כבר ביום הראשון אנבת' וחברתה אמילי נקלעות לצרה ומתחילות בהרפתקאה חדשה ובלתי נשכחת, ואנבת' מגלה סוד על עצמה שלא ידעה מעולם... על עצמי אני אוהבת לכתוב סיפורים וזה תחביב שלי,בבקשה תק...
