תפוח הזהב

פרק 4

כשנשכבתי לישון חלמתי חלום מוזר מאוד.

הייתי ביער והשקפתי מהצד, ראיתי את הערפד המפחיד מדבר עם איש שאיני מכירה, הייתה לו מסיכה ומעיל שכיסה את גופו, הייתה לו גלימה ארוכה בצבע שחור והוא דיבר בקול עמוק " איך פיספסת את התפוח?!" אמר לערפד, היה נראה שעמד להתפרץ עליו בכעס " הנבחרת הייתה שם והיא הייתה מפחידה למדי" ענה הערפד בקול מפוחד ורועד "טוב" אמר האיש במסיכה "אם אתה לא מביא לי את התפוח המוזהב בעוד שבוע, אני אהרוג על המקום!" "טוב בוס" ענה הערפד ורץ משם בכל המהירות שיכל.

החלום נגמר והתיישבתי על המיטה, ראיתי את הערפד ליד המיטה מחפש אחר משהו, עיניי נפתחו לרווחה והניבים שלי יצאו כאילו רוצות שכולם יראו אותן, נהמתי עליו נהמה גדולה והוא נבהל (אני לא מאמינה!) ונהם בחזרה אבל נהמה יותר קטנה "תלך מהבית שלי מהר! או שאני אהרוג אותך!" צעקתי עליו והוא לא התיחס, אבל ידעתי שהחבאתי את התפוח במקום מאוד טוב ושמור היטב (רק לכם, מתחת לכרית) כנראה לא חשבתי מספיק טוב והוא הקים אותי מהמיטה, באתי לתפוס אותו אבל הוא היה מהיר ממני, הוא לקח את התפוח וחייך חיוך מרושע לעברי, הוא בא לצאת מהחלון ועצרתי בעדו, קפצתי עליו "אנבת'! מה קורה שם למעלה?!" זאת הייתה הצעקה של אמי, נבהלתי ומיהרתי כמה שיותר לחטוף את התפוח מידיו של הערפד, האמת שזה היה נראה כאילו אנחנו שני ילדים שרבים על בובה, "טוב, אני עולה למעלה!" אמרה אמי, הפעם הוצאתי את כל הכוחות שלי וחטפתי מידיו את התפוח, דחפתי אותו מעבר לחלון והוא צרח, נכנסתי במהירות מתחת לשמיכה עם התפוח ואמי פתחה את הדלת באיטיות רבה " מה קורה כאן?" אמרה, עשיתי את עצמי כאילו רק עכשיו התעוררתי "אמא מה את עושה כאן?" אמרתי בקול עייף מזויף ופלטתי פיהוק מזויף שהראה לה שאני יושנת "מצטערת, יכול להיות שזה היה מרוב עייפות" אמרה וסגרה את הדלת, שמעתי את צעדיה במדרגות.

תזכורת לקוראים: תכתבו תגובות, תודה!, יצא פרק 5!