כל היום בלימודים חשבתי על הערפד שהתקיף אותי בלילה ולא הייתי מרוכזת בשיעורים, גם חשבתי על האיש במסיכה שרצה את התפוח והוא איים על הערפד.
האם אני זאת שאגרום למות הערפד? האם אני אציל את העולם כמו בסרטים? האם כל החיים שלי ישתנו אחרי זה? היו הרבה שאלות בראשי ולא ידעתי איך לענות עליהם, הרגשתי ניעור חזק והתעוררתי ממחשבותיי, ראיתי את אמילי מולי מנערת אותי כדי שאתרכז "תתעוררי כבר!" אמרה בפרצוף מודאג " את ממש לא מרוכזת היום!" והפסיקה לנער אותי, נשמתי נשימה עמוקה וסיפרתי לה כל מה שקרה בלילה, החלום והמריבה ביני לבין הערפד.
"טוב, מזה כבר אי אפשר לשכוח" אמרה אמילי "נצטרך לעשות משהו בנוגע לזה" על הבעת הפנים שלה היה אפשר לראות שהיא שקועה במחשבות ואחרי דקה או שתיים שאלה "נצטרך לשמור על התפוח ואם הוא יבוא עוד פעם, אז את תביסי אותו נכון?" לא ידעתי איך לענות לה, זה נכון שנלחמתי איתו בפעם שעברה אבל אני לא הבסתי אותו, זאת הייתה הבעיה, עניתי לה עם חיוך מזויף "כן, בטח" והיא החזירה חיוך רחב ואמיתי "ידעתי שאני אוכל לסמוך עלייך!" אמרה וחיבקה אותי חיבוק גדול "כן, נכון" אמרתי אבל הבעת הפנים שלי הייתה עצובה, ואמילי לא ראתה אותי. כשסיימה לחבק אותי מיהרתי לחייך כאילו לא קרה כלום, "טוב" אמרה אמילי "אז בואי לשיעור אנחנו מאחרות!" פתאום נזכרתי בהכל ואני אמילי רצנו היישר לכיתה.
אחרי הלימודים הלכתי לביתי, הייתי מותשת מאוד!, אמילי ניסתה כל השיעורים שאני אהיה מרוכזת, ניסיתי להגיד לה שתפסיק אבל היא לא הפסיקה. נכנסתי ישר למיטה ועצמתי את עיניי, פתאום לא הרגשתי את התפוח, הוא נעלם!
שאלה לקוראים:להמשיך? לענות בתגובות
YOU ARE READING
תפוח הזהב
Fantasyאנבת' היא ילדה בת 15 שנכנסת לתיכון,היא חשבה שהכל יהיה רגיל ונפלא. אך כבר ביום הראשון אנבת' וחברתה אמילי נקלעות לצרה ומתחילות בהרפתקאה חדשה ובלתי נשכחת, ואנבת' מגלה סוד על עצמה שלא ידעה מעולם... על עצמי אני אוהבת לכתוב סיפורים וזה תחביב שלי,בבקשה תק...
