השעון המעורר צילצל וגרם לי לקום בעצבים.
מי המציא את הבוקר? למה צריך אותו בכלל?
אחרי מחשבות רבות על הבוקר התחלתי להתארגן,שנה חדשה בבית הספר מתחילה היום.
יצאתי מהבית והתקדמתי לתחנת האוטבוס כשאני מזמזמת לעצמי שירים.
נוי שקלטה אותי מרחוק רצה אלי וקפצה עלי ״שנה חדשה״ היא צרחה והתנתקה מהחיבוק שלנו,ליאל צחקה וחיבקה אותי גם ״נו מאיוש מתרגשת״ ליאור התאום של ליאל שאל אותי וצחק.
״ברורר כיתה י״א באתי לעשות לך בלאגן״ צעקתי וחבריי צחקו.
כשהגענו לבצפר ישר חיפשנו את י״א 4.
״אחותי השנה את מוצאת כאן חבר״ אמרתי לליאל והיא רק הסתכלה עלי עם עייניה הירוקות וצחקה.
״רק בנים בראש שלך,בואו כבר שלא נאחר״ נוי אמרה והלכנו אחריה סומכות עליה שתוביל אותנו לכיתה.
״בוקר טוב י״א 4״ המורה שלנו נכנסה לכיתה וצעקה,כולם צעקו בוקר טוב בחזרה וגם אני הצטרפתי,זאת הולכת להיות שנה מעולה.
״שמחה שיש לכם אנרגיות,אני עדי המחנכת שלכם השנה״ בחנתי אותה,נראית בת 35,מטר 70 בערך,שיער חום ועיניים גדולות וחומות.
״בואו נתחיל בסבב שמות כדי שכולם יכירו את כולם״ עדי אמרה ושני בנים בשולחן הראשון הציגו את עצמם,ככה עברנו אחד אחש עד שכל השמות נאמרו.
בהמשך היום עדי הסבירה לנו על השנה,בגריות טיולים ועוד מספר דברים.
כשנגמר היום יצאתי עם ליאל מהכיתה והתקדמנו לכיוון שער בית הספר.
״נו ראית מישהו חתיך״ שאלתי אותה והרמתי גבות.
״עזבי אותי י׳מציקה״ היא אמרה והחלה לצחוק,הצטרפתי לצחוק שלה וכמו סתומות צחקנו יחד ברחוב.
