״מאי לכי לעזור לאבא עם הקניות״ שמעתי את אמא שלי צועקת מהמטבח.
קמתי בעצלנות מהספה הנוחה אשר קיבלה כבר את צורת גופי עקב התנחלות מהבוקר מול האנטומיה של גריי והלכתי לכיוון החניה.
״קחי נסיכה שלי תעזרי לי להכניס את הכל למטבח״ אבא אמר לי והושיט לי שקיות מלאות במצרכים לבישולים של אמא.
לקחתי מידיו את השקיות ונכנסתי הביתה, הנחתי את השקיות על הרצפה במטבח והתחלתי לסדר את הכל בארונות.
״תודה יפה שלי את יכולה לחזור לסדרה שלך״ אמא אמרה ונשקה לראשי.
חזרתי לספה ונכנסתי לווצאפ, התעלמתי מכל השיחות שהיו שם ונכנסתי לקבוצה שלנו.
אני: עושים היום משהו?
עברו חמש דקות ואף אחד לא ענה לי איזה עצביםם.
נויצ׳וק שלי מקליד/ה...
תודה לאל!
נויצ׳וק שלי: אפשר לצאת לפארק
ליאל התחת שלי: כן מתאים לי, גם ליאור יבוא
הנסיך הפרטי שלי: אני לא אמרתי שאני בא
ליאל התחת שלי: אני אמרתי שאתה בא, אז אתה בא.
התנתקתי מהווצאפ וציחקקתי לעצמי, האחים האלה מפגרים כל כך.
היה לי משעמם אז הלכתי לחדר שלי והחלטתי לחפש מה ללבוש כדי לחסוך זמן
בערב, התלבטתי בין גינס ארוך עם קרעים או שורט אבל החלטתי להשאיר את ההתלבטות הזאת לאחר כך.
נכנסתי להתקלח, ריח וניל משכר התפשט בכל המקלחת והתענגתי על המים החמים.
כשיצאתי ניגבתי את עצמי המגבת והתלבשתי בשמלה קלילה ופשוטה שתתאים לארוחת שישי.
״מאי בואי יפה אנחנו יושבים לאכול״ אמא קראה לי והלכתי לכיוון השולחן.
אבא מזג יין לכוס הקידוש ונעמדנו כולנו, דפיקה בדלת עצרה את אבא מלהתחיל לקדש והסתכלתי על אמא במבט לא מבין, היא רק משכה בכתפיה והלכה לפתוח את הדלת.
היא חזרה עם רינה, השכנה שלנו שאני לא מחבבת בכלל.
כל המצב רוח שלי ירד בשנייה, למה היא הייתה צריכה להזמין אותה.
אחרי הקידוש אמא הביאה את האוכל והתחלנו לאכול, הדיבורים בשולחן שיגעו אותי והקול הצפצפני של רינה חירפן לי את השכל.
אכלתי בשקט וחיכיתי לרגע שנסיים.
כשסיימנו ואמא התחילה לפנות את הצלחות קמתי מהר מהשולחן, הבאתי לאמא נשיקה בלחי והודתי לה על האוכל והלכתי לחדרי כדי להתארגן.
פתאום ירד לי כל החשק להשקיע בלבוש ואפילו החשק לצאת קצת דעך, אני רגילה בימי שישי שמדברים בשולחן וכל אחד מספר מה היה לו השבוע, אבל עכשיו רינה הזאת נדחפה ולא היה כיף בכלל.
לבשתי טיץ שחור וטי-שרט לבנה פשוטה עם כיס קטן, סירקתי את שיערי והתזתי בושם על צווארי.
לקחתי את הפלאפון שלי ויצאתי מהחדר.
״אני יוצאת״ הודעתי לאמא ואבא שישבו בסלון עם רינה.
״שמרי על עצמך נסיכה״ אבא אמר וחייכתי אליו.
התקדמתי לכיוון הפארק ברגל ושלחתי הודעה בקבוצה שלנו מי כבר שם.
ליאל ענתה שהיא וליאור כבר שם אז הגברתי את קצב ההליכה שלי.
תוך שלוש דקות הגעתי והבאתי להם חיבוק, התיישבתי בספסל והשענתי את ראשי על ליאור.
״מה יש קופה?״ ליאל שאלה כשראתה שאני שותקת.
״סתם, רינה הזאת באה אלינו לארוחה וזה ביאס אותי״ אמרתי וליאל צחקה, הפניתי אליה את מבטי העצבני והיא שתקה.
״אני לא מבינה מה את שמה על הזקנה הזאת, מי היא שהיא תבאס אותך״ ליאל אמרה והתחלתי לצחוק, הילדה בהחלט יודעת לעודד.
״מה מצחיק?״ נוי הגיעה ושאלה, גיחכתי ומשכתי אותה לחיבוק.
הזמן עבר בכיף ובצחוקים, אני שמחה שיצאתי. הם יודעים איך לגרום להיות מאושרת.
לספסל שלידנו התקרבו חברות בנים ושתי בנות עם בגדים לא בגדים, ערסים ושרמוטות מה חדש.
המשכנו לדבר בנינו רגיל ולא התייחסנו למוזיקה ולעשן הסיגריות שבא מכיוון הספסל השני, בזווית עיני ראיתי שנוי לא מורידה את מבטה מהספסל ההוא.
״שמת שם עין על מישהו?״ שאלתי בקול שובב ומירפקתי את צלעותיה של נוי.
״מה..לא לא מה פתאום״ היא אמרה במהירות והסתובבה לכיווני, גיחכתי וקמתי מהספסל.
״נו מי הבחור המאושר?״ שאלתי והיא הסתכלה עלי כעל משוגעת.
״את לא הולכת לשם״ היא אמרה בציווי ואני חייכתי חיוך גדול.
״מה פתאום, פשוט מפה אני יכולה לראות אותם יותר טוב״ אמרתי ומשהו בעיניה נרגע, לא שיקרתי באמת כשעמדתי יכולתי לראות אותם יותר טוב, אומנם היה חשוך ולא זיהיתי את הפרצופים אבל הצלחתי להבחין בבקבוקי השתייה שהיו על הרצפה ובנרגליה שעמדה באמצע.
״נו נויי״ רטנתי ורקעתי ברגלי כשהיא לא הסכימה להגיד לי מי זה הבחור שהיא הסתכלה עליו, ליאור וליאל צחקו עלי ושלחתי להם מבט רצחני.
״וואי מציקה זה הבחור עם הכובע, מאושרת?״ היא אמרה ואני חייכתי חיוך ניצחון והתחלתי להתקדם לחבורה שישבה והסריחה את האיזור.
״אני אהרוג אותה״ שמעתי את נוי ממלמלת בכעס וצחקתי לעצמי בשקט.
״הופה הופה את מי אנחנו רואים פה״ אחד הבנים אמר ושרק, חייכתי והעפתי את שיערי בידי ומיד צחקתי.
״צריכה משהו?״ אחת השרמוטות שאלה אותי בקול הצפצפני שלה.
״רק לא לראות את הפרצוף שלך״ אמרתי וחייכתי אליה חיוך ענק.
היא ישבה על רגל של בחור שהיה עסוק בפלאפון שלו עם הראש למטה, לא ראיתי את פניו אבל הבנתי שהוא כנראה זונה ממין זכר ואין בכלל בשביל מה לדבר איתי, אבללל זה הבחור עם הכובע ולהביך את נוי זה הכי כיף בעולם.
״היי חמוד, תרים תראש רגע״ אמרתי לו וכולם הסתכלו עליו, הוא הרים את הראש לאט ופתאום קלטתי שזה אליאור.
הוא קם במהירות ומשך אותי לחיבוק ארוך, הסנפתי את הריח המוכר שלו והידקתי את האחיזה בו.
״חזרת?״ שאלתי בתקווה שיאמר כן.
״חזרתי״ אמר וחיוך נפרס על פניי.
״אני כל כך שמחה אתה לא מבין בכלל״
״גם אני קטנה גם אני״ הוא אמר וחיבקתי אותו פעם נוספת.
״הופה אליאור תוקף״ שמעתי את קולו של..רועי?
התנתקתי מהחיבוק והסתובבתי לכיוון הקול, רועי עמד שם חתיך כמו תמיד, ברמודה לבנה וחולצה פשוטה בצבע ירוק זית, השיער שלו היה מסורק לאחור עם ג׳ל וריח הבושם שלו הגיע עד לאפי.
״מאי״ רועי אמר ופניו הרצינו, הסתכלתי עליו מבולבלת ולא הבנתי מה קרה.
״רועי״ אמרתי באותו טון כמו שלו וגיחוך נפלט מפי, מה יש לו?
הוא התקרב אלי וחיבק אותי חזק, חיבקתי אותו בחזרה והרגשתי איך גופו הגדול בולע את גופי הקטן.
״מה את עושה פה?״ שאל כשהתנקנו מהחיבוק.
״אני עם חברים״ אמרתי והצבעתי עם סנטרי על הספסל שבו ישבו חבריי, הוא הסתכל עליהם ומבטו נתקע על נוי, היא הסתכלה עליו בחזרה ואף אחד מהם לא זז.
רועי היה הראשון שעזב את קרה המבטים הזה והפנה את ראשו בחזרה אלי.
״ומה את עושה עם החברים שלי?״ שאל ובלבול תקף אותי, למה הוא הסתכל ככה על נוי? יש בניהם משהו?
״נוי שמה עין על אליאור״ אמרתי ואליאור גיחך, הסתכלתי על רועי כדי לראות מה התגובה שלו והוא רק צחק.
״חברה טובה את״ אמר ונישק את ראשי, פינו לו מקום בספסל והוא התיישב.
״טוב אני אחזור אליהם״ אמרתי והתקרבתי לתת נשיקה בלחי לאליאור, קלטתי את המבט של רועי נתפס עלינו ולא הבנתי מה הוא רוצה.
עברתי אליו והבאתי לו נשיקה בלחי, הוא תפס בראשי והשאיר אותי צמודה אליו, ״אנחנו צריכים לדבר״ לחש ושחרר את ראשי, הנהנתי וחזרתי חזרה לחברים שלי
