נוי
התעוררתי בחמש וחצי בבוקר,הסיוטים לא פוסקים ואני מתחרפנת.
יצאתי למרפסת הקטנה שצמודה לחדרי,התיישבתי בכסא והבטתי קדימה,הסתכלתי על הזריחה המדהימה והתהפנטתי.
הקור שחדר לעצמותיי העיר אותי מהבהייה שלי והזכיר לי למה התעוררתי.
השיחה עם האיש משלשום עלתה לי במחשבות ומיד קמתי מהכסא,נכנסתי לחדר וניגשתי לתיק שהיה זרוק על הרצפה,פתחתי אותו בזהירות והוצאתי שקית קטנה עם אבקה לבנה בפנים.
-״היי ילדה למה את מסתובבת בשעה כזו בחוץ״ איש זר שאל אותי ואני נכנסתי ללחץ,פתאום הרעיון לצאת בארבע בבוקר לסיבוב כדי להירגע היה נראה רעיון גרוע,הגברתי את קצב הליכתי וגם הוא.
״תעני כשמדברים אלייך״ הוא אמר ותפס את זרועי בחוזקה,גופי החל לרעוד והסתובבתי אליו באיטיות מנסה לשמור את הדמעות בפנים.
״הייתי צריכה להירגע קצת״ אמרתי לבסוף והוא הרפה את האחיזה ביד שלי.
״להירגע ממה״ האיש שאל בהתעניינות ואני הרמתי את ראשי אליו,מופתעת.
״יש לי סיוטים״ אמרתי בשקט.
״אני יכול לעזור לך״
״איך בדיוק״ שאלתי בגיחוך,באמת איך,אין דרך לעצור אותם.
״יש לי כאן משהו שיכול לעזור לך״ הוא אמר וחיפש משהו בכיס שלו,הוא הוציא שקית קטנה עם אבקה לבנה ומיד הבנתי שזה סמים.
״לא תודה״ אמרתי במהירות והוא חייך.
״קחי את זה״ אמר והושיט לי את השקית.
״תשמע זה מאוד נחמד שאתה רוצה לעזור אבל בדבר הזה אני לא נוגעת״ אמרתי והצבעתי על השקית.
״קחי את זה בכל מקרה גם אם לא תשתמשי״ אמר ושם לי את השקית ביד,הסתובב והלך.-
פתחתי את השקית בידיים רועדות,לא הייתי בטוחה אם מה שאני עושה זה נכון,אבל בכל זאת לקחתי קצת חומר על האצבע וקירבתי לאף,הסנפתי במהירות ועצמתי עיניים.
