"תומריקו מה קרה?" שאלתי בדאגה רצה אליו והדמעות לא איחרו לבוא אצלו
"קייט א-אמא מ-מתה" מלמל מחבק אותי בוכה על כתפי
"מה מתי תומר?" שאלתי בקול שבור שדמעות נופלות מעיניי הייתי קשורה לרוזלינה במיוחד היא הבינה אותי תמיד שביקרתי בארץ וגם בשיחות הטלפון
"לפני חצי שעה "אמר פורץ בבכי
"בוא לאבא שלך" אמרתי מקימה אותו שישען על גופו נכנסנו למשרד של עמוס רוא אותו בוכה מפורק על כיסאו
"עמוס" מלמלתי רצה לחבק אותו לאחר שהושבתי את תומר על הכיסא
"איך זה קרה?" גמגמתי עם דמעות בעיניים
"דרסו אותה" מלמל וחיבקתי אותו בחוזקה שעיניי נוטפות דמות
"תומר עובר ללמוד פה" אמר מוחה את דמעותיו
"אני יעזור לו להשתלב עמוס מבטיחה" אמרתי שהדמעות נפסקו מעט
"ק-קייט אנ-אני רוצה אותה בחזרה!! איך היא יכלה ללכת לי ככה?!" תומר צרח בבכי ורצתי לעברו
"תומר תסתכל עלי! היא שומרת עלינו אתה מבין היא שומרת על כולנו!!" צרחתי והוא הנהן מחיתי את דמעותיו בידי ודמעות התבצרו על פני שוב לא מבינה למה, זה מהכאב לאבד מישהו שאהבת שאתה לא מבין שהוא לא איתך יותר
יצאתי מהמשרד בוכה לעבר הספסל שלי מתיישבת פורצת בבכי כואב
"למה את בוכה קייט?" רז רץ לעברי מוחה את דמעותיי ברכות ויבבות נשמעו מפי
הוא הצמיד אותי לעברו ובחיתי לחזהו ביבבות חזקות מתפרקת
"קייט מה קרה?" שאל שנית מלטף את ראשי לאט
"רוזלינה..." מלמלתי שדמעות זולגות מעיניי
"רוזלינה אישתו של המנהל רוזלינה?" שאל מחבר את גבותיו והנהנתי מנגבת אתעיניי עם שרבול הגקט שלבשתי
"היא מתה..היא הייתה כמו אמא בשבילי" פרצתי בבכי חזק ורז חיזק את אחיזתו בי מנשק את ראשי
"אני איתך קייט תמיד" מלמל סוחב אותי לחדר המנהל
"הזמנתם קייט בוכה אחת?" של מוחה את דמעותיי שוב ותומר רץ לעברי מוחץ אותי בחיבוק
"קייט אמא הייתה רוצה שנמשיך נכון?" תומר שאל בקול צרוד מעיד על כך שבכה הרבה, הנהנתי
"האזכרה מחר בחמש בבית העלמין ניפרד ונעבור הלאה אבל נזכור אותה תמיד" תומר אמר וחייכתי חיוך עצוב מהנהנת מחזירה לו חיבוק
"עמוס" שאלתי בקול חלש
"אני בסדר קייט תומר בכיתה שלך תלווי אותו שישב לידיך" מלמל מחייך חיוך קטנטן והנהנתי קמה עם תומר
רז משך אותי שיצאנו מהמשרד "חכה רגע תומר" אמרתי והוא הנהן מנגב את פניו בפעם החמישית מאז שנרגע טיפה
"מי זה?," רז שאל מבולבל
"תומר החבר הכי טוב שלי, הבן של רוזלינה ועמוס ויש לו חברה גמרת עם החקירה?" שאלתי בקול סדוק
"מצטער קייטי" אמר נאנח מחבק אותי השתחררתי מאחיזתו הולכת לתומר מחבקת את כתפו מתקדמת לכיתתי
"עוד פעם איחרת?" יפית שאלה נאנחת אבל שהסתכלה עלי ועל תומר פרצופה נעשה לדואג
"אתם בסדר?" שאלה מתקרבת אלינו והנהנתי
"הכל בסדר יפית" אמרתי בקול סדוק שהדמעות רוצות להתפרץ ותומר חיבק אותי
"בואי לשולחן שם" אמר מצביע על מקומי והנהנתי הולכת איתו מתיישבת לצד החלון נותנת לדמעות ליפול , אני מתגעגעת אליה לשיחות שלנו היא ידעה הכל עליי פעם אחרונה דיברנו לפני יומיים שאני ורז היינו ביחד רישמית מיהרתי להתקשר לספר לה והיא צחקקה ושמחה בשבילי ועכשיו היא במקום אחר היא אמא שניה בשבילי והיא חסרה כל כך....
------
חוח בלאט תומר לא קינא אמו מתה להלהלה
YOU ARE READING
Mine disaster
Lãng mạn"מה אתה רוצה?!"צרחתי מחזיקה את הדמעות "אותך" אמר בקצרה מלטף את פניי והורדתי את ידו במהרה "לא תקבל!" אמרתי בחדות שדמעה נפלה על פניי "טעות אחת יפה רז בוחבוט מקבל כל מה שהוא רוצה" לחש לאוזני הולך סיפור גמור- עונה שניה בפרופיל היו חמודים ותצביעו על הפר...
