נויה

פרק 25-אחרון

~כעבור חצי שנה~
•נויה•
וואו קרה מלא!
קודם כל והכי חשוב!
אני שוקלת 50!!!!!
הצלחתי!אני כל כך גאה בי!
הפרחות והערסים שפעם צחקו עליי עכשיו כל היום רודפים אחרי, אדיר גאה בי!
הבנים מתחילים איתי אבל נשארתי אותה ילדה,כמו שאמרתי בתחילת הדרך,אני משתנה בשביל עצמי,יש לי מלא חברות ומלא ידידים חתיכים מכל הארץ
אבל...וזה אבל חשוב
אני של לירון,ואני מאוד אוהבת אותו,באותו יום שבכיתי בבית שהוא היה בבית חולים,הוא הגיע אליי ונישק אותי,ומאז....
הכל השתנה לטובה...
דרך אגב,לידור,כל היום רודף אחרי ואני מעיפה אותו כמו שמעיפים זבוב,לא שכחתי מה הוא עשה לי...
היום יש את הטקס לסיום החטיבה,ראיתי את לירון מרחוק וחייכתי,הוא היה עם הגב אליי,התקדמתי אליו ובדרך בא אליי לידור מהצד
״דיי נויה אני אוהב אותך אסור לך לעשות לי את זה!״ הוא אמר וחסם אותי
״אה כן?!״ שאלתי והוא הנהן
התקרבתי לנשק אותו אבל במקום זה נתתי לו בעיטה לביצים,הוא התקפל בכאב,חייכתי אליו חיוך תמים והמשכתי ללכת,נגעתי בכתפו של לירון והוא הסתובב אליי,חייכנו אחד אל השני והתנשקנו,כולם מחאו לנו כפיים הרגשתי בתוך סרט...
״נויה כהן״ המנהלת קראה לי לקבל תעודה על הבמה,הלכתי לשם,גאה בעצמי על המטרה שהצלחתי לעבור,
הסתכלתי על כל השכבה שלי,על הפרחות,על הערסים,על הילדים הפחות מקובלים,על לידור והחברים שלו שפעם נהגו להרביץ וללעוג לי,על לירון ועל שיר וחייכתי,
יש לי חיים כל כך טובים,וזאת שנה שאני לא אשכח אף פעם
״בהצלחה בשנה הבאה״ המנהלת אמרה לי וחייכתי
בהחלט הולכת להיות לי שנה הבאה שנה טובה...
~~~~~~~~~
טוב אז זה הסוף....
(לא של המרתון אלא של כל העונה בכללי)
אבל לא לדאוג יש עונה 2💗💗💗