tomorrow Will Be Better

לא רוצה את זה - פרק 1

"לא ליד הילדה בבקשה אני מתחננת אני ישלם לכם בבקשה" שמעתי את הקול של אמא שלי צועק מהכניסה לבית, הלכתי לראות מה קרה וראיתי את אמא שלי חןסמת בגוף שלה שני גברים מלהיכנס לבית "אמא?" אמרתי מבולבלת והיא מיד הסתובבה אליי "בקי לכי לחדר" היא אמרה מסובבת את הראש בחזרה לאידיוטים מנסה להראות רגועה, ראיתי עליה שהיא פחדה, הלכתי לחדר שלי פתחתי את המגירה שליד המיטה הוצאתי משם את כל החסכונות שלי לאוניברסיטה הלכתי ישר לדלת מבלי לחשוב פעמיים הזזתי את אמא שלי הצידה הבאתי את המעטפה עם הכסף לאחד מהם סגרתי את הדלת ונעלתי.
היא הלכה לסלון והתיישבה על הספה נאחנת ונשענת אחורה. הייתה שתיקה מביכה. ידעתי שהיא לא אוהבת להודות בזה שהמצב שלנו נורא אבל לא יכולתי לשתוק..
"אמא?" אמרתי כשאני מתיישבת לידה. היא הרימה את הראש "אנחנו צריכות לעשות משהו.." אמרתי שמה היד שלי על הכתף שלה "לכי לחדר בקי" היא אמרה לא מסתכלת לכיוון שלי "אבל אמא.." היא נעמדה וצעקה "אמרתי לך ללכת לחדר תפסיקי להתווכח כבר אני האחראית בבית!" הסתכלתי עליה מלמטה מביטה בי, קמתי מהר והלכתי לחדר. שמתי חולצה לבנה מעיל ירוק זית ג'ינס קרעים שחור אולסטאר לבן לקחתי את התיק ויצאתי לבית ספר.
אני אוהבת את השקט הזה עם האוזניות, הרחוב הריק, הקור שגורם לי להתכרבל בתוך המעיל. "בקי!" הסתובבתי וראיתי את אליסון "מה קרה את הולכת בלעדיי חיכיתי שתתקשרי" היא אמרה, שכחתי לגמרי ממנה רק רציתי לצאת כבר לבית ספר "סתם מעכלים היו אצלינו ההיום בבוקר" אמרתי לה "תקשיבי אתן חייבות לעשות משהו את לא יכולה לחיות ככה" היא אמרה כאילו אני לא יודעת את זה כאילו זה לא הדבר היחיד שאני חושבת עליו כאילו שאני רוצה להמשיך במצב הזה ולחיות ככה ולפרנס תעצמי מ2 עבודות "תודה אליסון לא ידעתי" אמרתי בקול אדיש לא מביננ מה היא מנסה לחדש "טוב עזבי את זה עכשיו את לא בבית עכשיו תחשבי על דברים אחרים" היא מהר העבירה נושא "אהה ותקשיבי יש לי בן דוד קוראים לו לואי בגיל שלנו הוא ראה אותך אתמול כשהוא הסיע אותי הביתה ואמר לי לשדך בניכם סבבה?" תאמת שלא יזיק לי איזה משהו, אבל לא בתקופה הזאת, לא עכשיו "לא יודעת.. לא נראה לי כל כך מתאים" אמרתי מקווה שתבין "בטח בטח בסדר כשתרצי תגידי לי" היא החזירה.
**צילצול**
"ביי בקי אני הלכתי לכיתה" אליסון אמרה והלכה לכיתה. התיישבתי במקום הקבוע שלי בשורה הראשונה לןמדת כמו ילדה טובה כדי לא להגיע לעתיד כמו של אמא שלי. נכנסה מורה מחליפה וחילקה דפים להגשה לשיעור הבא. הוצאתי את הטלפון מהתיק וקראתי סיפור "מה קורה בייב?" קול של משהו קטע אותי מהקריאה, הסתכלתי וראיתי את תומאס נעמד מולי נשען על השולחן "לא הכתובת תומס" אמרתי מסתכלת בחזרה לטלפון לקרוא "מה יש למה ככה" הוא אמר לוקח לי את הטלפון "יאו איזה ילד מציק מה נסגר" אמרתי מנסה להגיע לטלפון שהוא מחזיק בגובה "טוב עזבי צודקת אין לי כוח לבגוד בחברה שלי שוב" הוא אמר מביא לי את הטלפון והלך, הוא כל כך אידיוט איך חברה שלו לא רואה את זה, אוי רגע חברה שלו זאת אליסון ואוי רגע היא לא מקשיבה לאף אחד. מדהים.

***צלצול***
הלכתי לקפיטריה שמתי אוכל והתיישבתי עם אליסון ואיימי. "רוצות טרמפ הביתה?" אליסון אמרה "יש לנו עוד ארבע שעות חכמה" איימי אמרה "נו בסדר נבריז יאללה בן דוד שלי בא פשוט לקחת אותי והוא יכול להסיע אותכם" היא החזירה "לא זה בסדר אני מעדיפה להשאר" אמרתי לא באמת רוצה להשאר פשוט אין לי כוח לשידוכים של אלי "מה פתאופ צץ לך איזה בן דוד שלא שמענו עליו אף פעם?" איימי שאלה אותה "סתם פשוט הוא חדש פה הוא היה גר באמריקה והוא ממש נחמד כזה חשבתי הוא יהיה דוחה" היא אמרה מנסה לגרום לי להדלק עליו, ראיתי את זה עליה.
"בייבי" תומאס בא חיבק מאחורה את אלי והתיישב איתנו בשולחן צמוד אליה. אני ואיימי הסתכלנו אחת על השנייה מבינות טוב כמה שנינו שונאות אותו ולא יכולות להגיד כלום בגלל שאליסון מאוהבת בו כל כך. פתאום איימי נרתעה הצידה והסתכלה עליו במבט מיואש לקחה ביס וקמה מהשולחן, ראיתי שמשהו לא בסדר קמתי ישר אחרי איימי ותפסתי אותה בפתח של הקפיטריה "מה קרה שם?!" שאלתי מבולבלת לגמרי "שם?.. איפה? מה?" היא החזירה בדרך הצפויה שאפשר, שחקנית נוראית. הסתכלתי עליה עם גבות מורמות ומבט מאיים "בבקשה אל תגידי לאלי" היא אמרה נכנעת "נו!" זירזתי אותה לדבר "זוכרת את המסיבה בשבוע שעבר? אז השתכרתי קצת.. הרבה.. והלכתי לרקוד והוא התחיל איתי קצת ולא ידעתי איך להגיב לא יודעת מה קרה אבל התנשקנו, וזה זרם לרגע שכחתי שזה תומאס ושזה חבר של אליסון.." היא נאנחה התקשתה להמשיך "נווו איימיי!" הרמתי קצת את הקול "שכבנו.." היא אמרה משפילה מבט.. תאמת אני לא עד כדי כך מופתעת.