tomorrow Will Be Better

הפחד - פרק 2

עמדנו בפתח הקפיטריה אני ואיימי "אבל למה לפני כמה ימים ישבנו בחוץ אני את אלי והוא ולא ברחת ככה.." שאלתי אותה את אחת מהמיליון השאלות שצפו לי בראש באותה שנייה "הוא מציק לי הוא ליטף לי את הרגל מתחת לשולחן הוא מנשק אותי לפעמים בלי רצון הוא עובר לידי ונוגע בי תמיד.. ואני.. אני לא יכולה לעשות כלום אני לא רוצה שהיא תגלה היא תשבר היא תשנא אותי" היא אמרה ונאנחה, העיניים שלה התחילו להאדים ודמעה ירדה לה מהעין "תקשיבי אני יודעת שאנחנו מנסות לשמור עליה אבל אנחנו פוגעות בה יותר ככה, היא תפגע ממך אבל היא תסלח לך בסופו של דבר! היא חייבת לדעת זה בשב.." אמרתי ואיימי קטעה אותי "לא אני לא מספרת לה!! היא לא יכולה לדעת את זה! הוא יהרוג אותי!" היא אמרה בלחץ רועדת מפחדת ונתקעת במילים.. לא רציתי להכביד עליה אז פשוט הנהנתי והעברתי נושא.
**צלצול**
"תקשרי אליי שתגיעי הביתה ותגידי לי אם ראית אותו טוב?" אמרתי לאיימי ונפרדנו כל אחת לדרך שלה. הכנסתי את האוזניות לאוזניים והלכתי, אליסון הלכה מוקדם יותר עם בן דוד שלה אז הלכתי לבד "מה קורה בקי!!" שמעתי משהו צועק לי, הוצאתי את האוזניות והסתכלתי לאחור, זה היה תומאס. הכנסתי בחזרה את האוזניות והמשכתי ללכת הביתה. אחרי חמש דקות הוא עדין הלך איתי, שתינו שתקנו, ניסיתי להראות לו שאני לא מפוחדת אבל פחדתי, במיוחד אחרי מה שקרה עם איימי. "יש לך חבר?" הוא אמר כשהוא מוציא לי את האוזנייה מהאוזן "לא.." השבתי כשאני לוקחת לו את האוזנייה בחזרה אליי וממשיכה ללכת. למה הוא לא הולך. רגע הוא בכלל לא גר באיזור הזה מה. למה שהו.. עצירה שלו ותפיסה ביד שלי עצרה לי את חוט המחשבה. "עזוב אותי" אמרתי מוציאה את היד שלי מהיד שלו והתחלתי ללכת מהר יותר, הוא עדין הלך אחרי אז התחלתי לרוץ אבל אז נזכרתי שנוא לא גר באיזור הזה, הוא לא בדרך הביתה, הוא רוצה שאני אגיע הביתה ויראה איפה אני גרה ואמא שלי לא בבית, אז פניתי לרחוב שלא קרוב לבית שלי ולא עצרתי פשוט רצתי. הוא עקף אותי נעמד מולי ותפס אותי עם שני הידיים שלו. "די כברר עזוב אותי" אמרתי מנסה לזוז לא מצליחה "מה יש לך?" הוא אמר "לי?! אתה זה שהולך ומטריד כל ילדה שנייה בוגד בחברה שלי אלף פעם עם אלף בנות מאיים עליהם אתה פשוט אנס פושע צריך לזרוק אותך לכלא!" צעקתי עליו והוא גיחך "זה רק בנות מה יש לך את יודעת שאני רוצה רק אותך" הוא אמר בלחישה מצמררת מלטף לי את הלחי עם יד אחת ואוחז ביד שלי עם היד השניה, העפתי לו את היד מהלחי וניסיתי לזוז, לא רציתי לעשות את זה אבל העפתי לו ברכייה ורצתי לכיוון הבית שלי, רצתי ככ מהר לא הסתובבתי לראות אם הוא מאחורי פשוט רצתי הכי מהר שיכולתי, הגעתי לבית שלי נכנסתי מהר הסתובבתי נעלתי את הדלת. התיישבתי על הרצפה נשענת על הדלת מתנשמת מהריצה ומהסיטואציה והרגשתי דמעות מתחילות לצאת.. הלכתי לשתות כןס מים ונרגעתי קצת. פתחתי את הטלפון ראיתי 6 שיחות שלא נענו מאיימי, התקשרתי אלייה בחזרה
"הלו?" אמרתי "בקי אמג תודה לאל את עונה לייי" היא אמרה בקול רם נשמעת בלחץ קצת "את לא מבינה.." השבתי רוצה להסביר לה מה קרה עם תומאס "זה תומאס נכון?" היא אמרה "מה איך את יודעת?" שאלתי מבולבלת "כשנפרדנו אני ואת אז הוא שאל אותי אם סיפרתי לך אמרתי שלא אבל הוא לא האמין לי והוא פשוט אמר כזה שאני סיבכתי אותך והסתובב לכיוון שלך וניסיתי לעצור אותו ולא הצלחתי וניסיתי להתקשר אלייך שתתחילי לרוץ אבל לא ענית לי"
היא אמרה, אני לא מאמינה שאליסון איתו, שבמקום לדאוג לי ולאיימי אני צריכה לדאוג שאלי לא תפגע כי הוא לא אוהב אותה, איך הגעתי למצב הזה.
"טוב איימי אני לא במצב רוח נדבר כבר טוב?" אמרתי כל כך מיואשת "טןב ביי לכי קצת לנוח" היא אמרה וניתקתי.
**דפיקה בדלת***
"מי זה?" צעקתי לעבר הדלת, פחדתי שזה תומס "אני מותק מה קרה" שמעתי את אמא שלי ומיד הלכתי לפתוח, נתתי לה להיכנס הסתכלתי מסביב לראות שהוא לא באיזור ומיד סגרתי את הדלת ונעלתי. היא נכנסה נראתה שמחה כל כך כאילו כלום לא קרה בבוקר "מה כל החיוכים אמא..?" היא הוציאה משהו מהתיק ונתנה לי לראות, זה היה מעטפה עם הרבה כסף שרשום עליה 3000$ שיכולים לעזור לנו נורא בנתיים "מאיפה?" אמרתי לא נותנת לעצמי לשמוח עד שאני אקבל את התשובה "מה זה משנה העיקר שיש!" היא רק נהיית יותר ויותר שמחה ואני רק מתחממת יותר "שאלתי מאיפה זה אמא ואת תעני לי!" צעקתי כשאני זורקת את המעטפה על השולחן "בקי תרגעיי כברר!!" היא ניסתה להרגיע אותי אבל לא הצלחתי להרגע רק רציתי תשובה "אני לא ארגע אמא. את תגידי לי מאיפה אז אני ארגע!" אמרתי מחזיקה את המעטפה ועומדת לקרוע אותו "לא לא אל תקראי אותה זה מהשוק השחור!" היא אמרה ולקחה לי את אותה מהיד. "ואוו" אמרתי נאנחת "אין לך משמרת היום או משהו למה את בבית?" היא אמרה תוך כדי שהיא מחזירה את המעטפה לתיק ופשוט עמדתי בשוק.. אז התפרצתי "את לא רוצה אותי בבית? אל תדאגי בקרוב אני יעזוב מבטיחה לך אל תדאגי, 'מותק', מהרגע שאבא מת הדבר היחיד שאת עושה זה להאשים אותי ולהתנהג כמו בת שנתיים! ולא אין לי משמרת היום יש לי רק מחר לצערי הרב. גרוש את לא תקבלי ממני הכל ילך על העתיד שלי ועל עצמי לא בשבילך ולא בשביל הבית המזדיין הזה טוב אמא? עכשיו בבקשה ממך לכי תזדייני" צעקתי ויצאתי מהבית. פשוט הלכתי לא יודעת לאן לא חשבתי לא כלום פשוט הלכתי כשדמעות פשוט מציפות לי העיניים.

******

אוקיי יחסית לסיפור ראשון יש לי מספיק קוראותת תודהה בנותתת❤
וצירפתי תמונה של בקי ומדי פעם אני ישים תמונות של הדמויות
ועודד פעםם תודה ותגיבוו ותצביעו אם להמשיךך או לא!