מה לעזאזל - פרק 6

73 6 4
                                    

"שנייה אני יורדת נו" אמרתי וסגרתי את הטלפון. אספתי את השיער לגולגול מרושל ויצאתי מהחדר.
"ביי אמא" אמרתי ובאתי לצאת "חכי" היא אמרה מהר והתקדמה אליי "קחי שיהיה לך קצת ממני ולא רק מהעבודה" היא שמה לי כסף ביד ונישקה לי למצח, חייכתי אליה חיוך אמיתי, זה לא הכסף מה שמשמח אותי, משמח אותי החיוך שלה, האהבה שלה, איך בשנייה הכל השתנה, זה מדהים.

"היי רון" אמרתי שסגרתי את דלת האוטו ומיד לאחר מכן חגרתי חגורהוהןא התחיל לנסוע.
"את יפה היום" הוא אמר עם חיוך כשהוא ממשיך להסתכל על הכביש.
"היום" אמרתי עם גיחוך "אהבתי" הוספתי עם גיחווך קטנטן נוסף "מה אני יעשה שאת בנאדם מכוער" הוא אמר עם חיוך ומיד העפתי לו אגרוף קטן לכתף "וגם איזה חזקה את משהו פחד" הוא אמר כתגובה לאגרוף שלי "נו דייי עזוב אותי!!" אמרתי מיואשת ממנו לגמרי.

"בוס רון והאישה שלו הגיעו" צ'ן אמר מיד כשאני ורון נכנסים, יש לו קטע להודיע לצארלי כל הזמן מי מגיע מתי מגיע, ובמיוחד יש לו קטע לחשוב שאני ורון זוג. מה שאנחנן לא. ממש לא.
"לכי לקופה בקי ואתה רון לך לשטוף כלים המטומטם עוד לא הגיע" צ'ארלי אמר והלכתי לקופה.
"תגיד זה בכלל חוקי היחס שלך?" אמרתי לצארלי בזלזול כשאני משחקת עם הקשים שליד הקופה "מה אסור לצחוק עם חברים?" הוא אמר בקול מתנשא "מי חבר שלך?" אמרתי מיד עם הרגשה שסופסוף עקצתי אותו "טןב לקוח הגיע תעזבי את הקשים, אחות" הוא אמר הולך למטבח "טוב אחי" אמרתי מזלזלת במה שאמר.
"שלום איך אפשר לעזור?" אמרתי בחיוך כמו לכל לקוח, לרוב אני לא שמה לב ללקוח עצמו, מסתכלת מסביב או פשוט לא מבחיננ לא בפנים, אבל הפעם, לא היה אפשר לפספס, תומאס.
"בקי?" הוא אמר עם פרצוף מבולבל "רון בוא נחליףףף!!" צעקתי מהר כשאני באה להסתובב מהקופה "רגע חכי" הוא אמר כשהוא תופס לי ביד ועוצר אותי מללכת "אין לי זמן לדרמות אני ממש רעב ואני חייב לרוץ אז אם אפשר רק לקחת הזמנה.. זה יהיה טוב" הוא אמר עם קול.. נעים? ורגוע..? מה "כןכן בטח" השתלטתי על הפחד והבילבול והבנתי שאני בעבודה, מאחורי קופה, מוקפת אנשים, שום דבר לא יקרה.

"16.7$ בבקשה" אמרתי והוא הביא שני שטרות של 20$ ובאתי להחזיר "זה טיפ בשבילך. תודה, תמסרי ד"ש לאלי" הוא אמר ולקח את האוכל ויצא משם.
"מה לעזאזל.." מילמלתי לעצמי עוד לא מעכלת למה הוא היה נחמד, לא מלחיץ, מה שמלחיץ יותר, והוא חבר שלה למה שאני ימסור לה.

"ביי רון" אמרתי יוצאת מהמסעדה משאירה את רון היום לסגור ומתחילה להתקדם הביתה.
"מה אני יראה אותך רק בשעות האלה הא?" ראיתי את לואי מצידי יוצא מהפיצה לאחר שנעל והתקדם לעברי.
"לואי.. היי" אמרתי עם חיוך, הוא היה נראה היום טוב, ותאמת שבאמת שמחתי לראות אותו, לא יודעת למה.
"את יפה היום יותר מהרגיל" הוא אמר עם חיוך בוחן אותי מלמטהה עד למעלה "לא חשבתי שזה אפשרי" הוא אמר כשהחיוך המדהים שלו עדין מרוח לו על הפנים.
"תודה" אמרתי כשהרגשתי מובכת נורא "תגידי" הוא אמר "מה?" עניתי "אכפת לך אם אני ילווה אותך הביתה?" הוא הוסיף קצת חסר ביטחון, הליכה של רבע שעה, לא יזיק לי חברה "אני אשמח" השבתי לו והתחלנו להתקדם לעבר הבית שלי.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: May 27, 2016 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

tomorrow Will Be BetterWhere stories live. Discover now