tomorrow Will Be Better

סוף סוף - פרק 4

"אני בבית" צעקתי כשאני סוגרת את הדלת מחכה לתגובה של אמא שלי.
היא אמורה להיות בבית, לפי מה אני שיודעת אין לה עבודה, או חיים, היא תמיד בבית.
"אמא?.." אמרתי קצת יותר חלש מחפשת אותה בחדרים, לא חשבתי שקרה לה משהו אבל משהו בכל זאת היה נורא מוזר, ואולי גם קצת מלחיץ.
"הלו?" עניתי מהר לטלפון שהקפיץ אותי מבלי להסתכל על השם של מי שהתקשר.
"בקיקוק" שמעתי את הקול של אמא, עם השם ההזוי שהיא המציעה לי לפני כמה שנים.
"אמא איפה את?" אמרתי לה "בראיון עבודה" היא אמרה ושמעתי מעבר לטלפון מקלדת, עקבים, דיבורים של אנשים מבוגרים.
השמחה שהייתה לי בגוף.. לא יכולתי לתאר אותה, החיוך שלי היה כל כך גדול,הרגשתי את הלחייים שלי כןאבות.
"בקי?" היא אמרה קטעה אותי לגמרי מהמחשבות "הא?" עניתי חסרת מילים "טוב אני צריכה להיכנס לכי לאכול משהו ולנוח ביי קוקי" היא אמרה ונשמעה אפילו שמחה יותר ממני.
סופסוף היא נזכרה שקצת כסף ממני קצת מסבא וסבתא וקצת מהאחים שלה זה לא מה שיציל אותנו ויעזור לנו.
אני עובדת קשה, והרבה, אבל אני ואמא החלטנו שאני משלמת רק על חשמל ומים, כל השאר הולך על עצמי. ככה שדברים כמו בגדים, בשמים, קרמים, תכשיטים, יש לי.
לא הסכמתי בהתחלה, הרי זה הבית שלי, ואין כסף למה שאני יבזבז על עצמי על דברים מיותרים ולא על דברים חיונים? אבל היא אמרה שזה זמני וגם את החשמל והמים עוד מעט לא צריך, ושאני לא צריכה לוותר על עצמי.
הלכתי למטבח אחרי שסיימתי לחייך כמו מפגרת ולבהות בקיר, שמתי לעצמי 3 מלפפונים חמוצים לחם וגביננ לבנה.
זה לרוב הארוחות שלי, לחם תוספת ומלפפונים חמוצים, אף פעם אין לי כוח להכין לעצמי אוכל.
סיימתי לאכול והלכתי להתארגן לעבודה.
שמתי טייץ שחור,חולצה שחורה עם הלוגו של המסעדה, נעליי אולסאטר שחורות, גקט שחור ואספתי את השיער.

אני אוהבת את העבודה שלי בסושי, אני אחראית משמרת, הבוס אוהב אותי, אני מסתדרת עם הטבחים והמשכורת ממש טובה.
נכנסתי לבפנים, הריח של הטיגון כבר גרם לי להתחרט על זה שלא אכלתי כמו שצריך.

"מה קורה טיפשה!" רון אמר כשהוא מעיף כאפה קטנה בצוואר, יש לו דרך נורא מוזרה להגיד לי שלום כל פעם.
התחלתי לעבוד, לסדר משלוחים, לענות לטלפונים, להיות בקופה, לבדוק מתלמדים ועוד דברים.

"ביי ביי פקי" צ'או הטבח אמר לי, הוא לא כל כל כך יודע אנגלית, הוא די עולה חדש, הוא האחרון שיוצא בסוף היום, יש לו אובססיה מוזרה בסוף כל יום להפרד מכל מצרך במטבח מה שלוקח לו כמעט שעה. נתתי לו חיוך והוא יצא והתחלתי לסגור.
אני תמיד האחרונה שסוגרת, שזה כולל לספור קופה, להרים כסאות ולשטוף ריצפה.

"גרביל" שמעתי את מייקל צועק מאחורי, הבוס, הוא קורא לי תמיד גרביל או חזיר או סנאי, הוא תמיד יורד עליי ומציק לי, אבל זה נחמד כי ככה אני יודעת שהוא אוהב אותי, למי שמייקל נחמד סימן שהוא לא אוהב אותו, אז אני בסדר.
"מה אידיוט" אמרתי לו עם חצי חיוך.
"תקשיבי אני צריך כל השבוע אותך בכפולות, החתוננ של סוניה זה השבוע והיא לא יכולה לעבוד היא באירגונים ואת כל כך מכוערת ואת מבריחה את הלקוחות ויש יותר מדי עומס לאחרוננ זה טוב" הוא אמר, הוא לא כל כך יודע לבקש דברים.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי מרימה את הכיסא האחרון.
"כן או לא?" הוא שאל מנסה לעשות פרצוף חמוד, לא הולך לו, הוא גרוע.
"תוריד תפרצוף המכוער ואז אולי" הוא מיד חייך ועשה פרצוף מתגרה "מדברת היפה בנשים" הוא עקץ בחזרה, ידעתי שזה יבוא.
"טוב מציק אני יעשה כפולות צא מפה כבר" אמרתי דוחפת אותו קצת והולכת לכיוון הקופה להתחיל לספור.
"אל תדאגי תקבלי הלאה" הוא אמר לוקח את התיק שלו ויוצא.