התעוררתי בבהלה.
הסתכלתי סביבי. שום דבר לא היה נראה מוכר, הייתי על מטוס, אני חושבת. כן, זה מטוס, הסתכלתי דרך החלון אני בהחלט עפה. זקפתי את ראשי והסתובבתי אחורה, שורות של אנשים חמורי סבר, כולם שקועים בניידים שלהם למרות השלט הגדול שעל הקיר שאומר 'נא לא להשתמש בטלפון '.
הייתי רעבה, מלפני היה מונח מגש מלא בירקות עבשים שלידו נחה כוס מים מלאת חלודה. ויתרתי על המנה למרות הרעב המציק ופניתי לדייל הנאה שעבר מולי "סליחה, אפשר אולי להזמין אוכל שונה?" הוא העיף לעברי מבט מלא בבוז ואמר "לא". התעלמתי מגסות הרוח שלו כי היו לי עוד שאלות שהציקו לי "אתה יודע במקרה לאן אנחנו טסים?" הוא הסתכל עליי במבט תוהה ובוחן ואמרה "צפון אלסקה" והלך משם תוך כדי מלמול "מוזרה".
צפון אלסקה? מה הקשר שלי לצפון אלסקה בדיוק? מה אני עושה פה בכלל? איך הגעתי לפה?
החלטתי ללכת לשירותים, הרגשתי שהשלפוחית שלי עומדת להתפוצץ. נכנסתי אליהם ונעלתי את הדלת אחריי. עשיתי את צרכיי ושטפתי פנים. מה אני עושה פה . כאילו משמיים קלטתי בזווית עיני פתק קטן מונח על הרצפה. התכופפתי להרימו והמטוס עשה פנייה חדה, ראשי נדפק באסלה בחוזקה. הטייס אמר שרמקול "אנחנו נכנסים לסדרה של כיסי אוויר, אנא הישארו במקומכם חגורים". הלכתי למקומי וחגרתי, לפי הוראות הטייס. לידי התיישב בחור צעיר, בשנות העשרים לחייו, לא יותר, החלטתי שאני מנסה להשיג מידע. "היי" פניתי אליו, הבחור הסתכל עליי בהפתעה וחייך חיוך קל "זה מדבר" הוא התלוצץ, "את ישנת כל הטיסה, 17 שעות רצוף". גיחכתי קלות ושאלתי "מי כל האנשים האלה פה על המטוס? הם נראים לא נחמדים במיוחד", הוא ענה "הזקנים אלה? אנשי עסקים ממורמרים, הטיסה מיועדת לועידה, את יודעת". "האמת שאני לא" התוודתי, "התעוררתי לפני כמה דקות בלי שמץ של מושג מה עובר עליי".
הבחור הבין את מצוקתי והסביר לי, "טיסת העסקים הזאת נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה, איך את עליה אם אין לך מושג איך עלית עליה?" בהיתי בו בלי תשובה כשלפתע המטוס נרעד שוב. "כיסי אוויר, אני שונא אותם... היי, את מדממת, מה קרה לך?" תהה, נזכרתי בהתנגשות עם האסלה, הסמקתי ואמרתי "לא חשוב, אני בסדר". הוא התעקש לנקות לי את הפצע וחיטא אותו עם ג'ל לניקוי ידיים עם אלכוהול רפואי שהיה לו בכיס. "לא אמרת לי איך קוראים לך" אמרתי פתאום בזמן החיטוי. "לוק, ולך?" ענה קצרות, מתרכז במלאכתו "ג'ו, נעים להכיר" עניתי בחיוך קל.
לוק חייך אליי בחזרה ואמר "ג'ו, בת כמה את?". "21" אמרתי, "ואתה?" "24, חשבתי שאני הצעיר היחיד פה, כל השאר עברו את ה50" ענה בגיחוך. "תודה לוק, אתה נחמד", אמרתי והחוותי בעיניי לעבר הפציעה בראשי. הוא חייך "על לא דב-" לפני שסיים את משפטו נשמע פיצוץ חזק בירכתי מטוס ראשי כל הנוסעים הסתובבו למוקד הרעש. עשן שחור סמיך עלה מירכתי המטוס ולוק נראה מודאג, אנשים החלו לדבר ביניהם, חוששים, זה לראשונה מרימים ראשיהם מהניידים. "אל דאגה" נשמע קול הטייס המתוח ברמקול, "המטוס ינחת נחיתת חירום בביטחון בעוד כחצי דקה, אנא הישארו במקומכם וחגרו היטב". אנשים החלו להיכנס לפאניקה בזמן שהמטוס החל לאבד גובה במהירות. יותר מידי מהר.
איבדתי הכרה.
YOU ARE READING
Frozen Corpses {Hebrew}
Science Fictionטיסת עסקים חשובה מתרסקת באזור שכוח-אל בצפון אלסקה. כעת על נוסעיה המגוונים לשרוד את הכפור, הרעב, איתני הטבע, חיות הטרף וכמובן- אחד את השני.
