"אנחנו הולכים כבר שעות על גבי שעות ועדיין אין שום דבר באופק" "אני חושבת שהם לא באמת יודעים לאן הם הולכים" שמעתי לחישות מאחורי. עצרתי במקומי והסתובבתי "כן, אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים, אבל מה אתם מעדיפים? שהיינו נשארים במקום ההוא ופוגשים את הנחיתה השלישית או להתחיל ללכת ולמצוא את המפקדה?" פלטתי בנשימה אחת. שני הגברים שאמרו זאת הסתכלו עליי בהבנה ושידרו אליי מבט מצטער, הנהנתי קלות כלפיהם והמשכתי ללכת.
הלכנו עוד כשעתיים עד שעצרנו לארוחת צהריים קלה. פרסנו את כל האוכל הנותר, נשאר לנו אוכל לשמונה ימים בערך, זה מצויין. המים לעומת זאת... מצבינו היה רע, נותרו לנו מעט מאוד מים, לא היו מספיקים לאדם אחד ליום, ואנחנו היינו שלושה עשר איש. לפתע עלה רעיון בראשי, מילאתי כל כל הבקבוקים הריקים בשלג מהקרקע וחילקתי אותם בין כולם "כולם! תשימו את הבקבוקים בתוך כל השמיכות והדברים החמים שיש לכם בתיקים, זה ימיס את השלג ויהיה לנו מים לשתייה!" קראתי בקול. "ג'ו את ממש גאונה, את יודעת?" אמר לי לוק בלחש, הסתכלתי עליו בפרצוף מודאג "אני מקווה שאתה צודק".
לאחר ארוחת הצהריים קיפלנו בחזרה את כל הציוד לתוך התיקים. התחלנו ללכת כמה דקות כשלפתע ראינו גוש כהה מתקדם אלינו מתוך השלג, עצרתי במקומי, "ג'ו, למה עצרת?" לינדה שאלה בתמיהה. "אני חושבת שמצאנו את נחיתה מספר שלוש" עניתי בלחץ.
פניהם של קבוצתינו החווירו מיד, הקול ממכשיר הקשר הזהיר אותנו מפניהם, אמר שהם אכזריים. לא ידעתי מה לעשות, הסתכלתי מסביבי, חיפשתי מקום מקלט כלשהו, מקום שבו נוכל להיות בטוחים. פתאום רן צעק "מהר! בואו לפה!" הסתכלתי לעברו וראיתי שהוא מצא דלת בקרקע, כולם רצו לכיוונו ונכנסו במהירות אחד אחד בדלת. לוק נכנס אחרון ונעל את הדלת אחרינו, "אצל מי הפנס?" לחשתי אל תוך החשיכה. אחרי כמה שניות אור נדלק מול פניי, מצמצתי כמה פעמים, מתרגלת לאור המציף את מקלטינו. ראיתי את אישתו של רן, ליד מתג אור קטן צמוד לקיר "תודה," "אביבה" אמרה לי את שמה, "תודה אביבה" עניתי בחיוך.
היינו כרבע שעה בתוך המקלט שלנו כששמענו צעדים על דלת המתכת הקרה, השתתקנו מיד. שמענו קולות עמומים מבעד לדלת ופתאום שמענו משהו ברור "מצאתי דלת!" הפניתי את מבטי במהירות לעבר לוק, ושאר חברי הקבוצה, היינו אובדי עצות. עיניי אורו כשראיתי מאחורי קבוצת האנשים הקטנה חור חשוך קטן, "מהר, כנסו פנימה" אמרתי בלחש, אחד אחרי השני נכנסנו לחור הקטן בקיר, כשאני עברתי אותו, אחרונה, גררתי במהירות כורסה שתחסום את הפתח. "קדימה, חייבים להסתלק מפה" לחש אחד הנערים הצעירים, וכמו סימן משמיים, דלת הברזל נפתחה בבעיטה ונחיתה מספר שלוש נכנסו פנימה.
הלכנו לאט, בצעדים קטנים, אחד אחרי השני במסדרון הצפוף. התקרה הלכה ונהייתה נמוכה יותר ויותר בכל צעד שלנו עד שהגענו למצב שהיינו צריכים לזחול. אחרי כחצי שעה של הליכה שמענו צעקה מאחורינו "מצאתי פתח! הם בטח נכנסו לפה!" התחלתי לנשום במהירות והדופק שלי עלה ועלה- הם מצאו אותנו.
YOU ARE READING
Frozen Corpses {Hebrew}
Science Fictionטיסת עסקים חשובה מתרסקת באזור שכוח-אל בצפון אלסקה. כעת על נוסעיה המגוונים לשרוד את הכפור, הרעב, איתני הטבע, חיות הטרף וכמובן- אחד את השני.
