"לוק!" זעקתי לאוויר, הוא הסתובב במהירות והפיל את עצמו מהידיים האוחזות בו, מציל עצמו מן הסכין האכזרית. נשמתי לרווחה, "אתה" סיננתי דרך שיניי. הסתובבתי לעבר האיש המזוקן, "הוא כמעט מת בגללך" אמרתי, מתאפקת לא להתפרץ, "ג'ו, אל" אמר לוק בקושי רב. התאפסתי על עצמי, מה קורה לי? אני לא בן אדם אלים, אז למה כמעט הרגתי אותו עכשיו?
"מהר, הוא מאבד הרבה דם, צריך להביא אותו לתא הטייס" אמר האיש, עזרנו לו ובדרך לינדה שאלה אותו "לא אמרת איך קוראים לך". "רן" אמר בעודו אץ לתא הטייס, רן פתח לנו את הדלת הצרה ועזר לנו להושיב את לוק בכיסא הטייס. "אני צריך חולצה, בד, משהו שאפשר איתו לעצור את הדם, אמר רן בלחץ, חיפשתי סביבי ומצאתי בד בפינת החדר הקטן. נתתי את פיסת הבד לרן והוא מיד קרע אותה לכמה חלקים, אחד מהם נתן ללינדה ואמר לה להצמיד אותו בחזקה לכתפו הפגועה. הוא חיפש עם עיניו בתא הצפוף משהו, עיניו אורו והוא לקח בידו ערכת עזרה ראשונה קטנה ומתוכה הוציא מחט, משחה אנטיביוטית וחוט קטן. "אני חושש שתצטרך תפרים" אמר חלושות, "לך על זה" ענה לוק בקלילות, "יש רק בעיה אחת, אין פה חומר הרדמה," ענה לו רן. כל החדר נדם, "אתה תרגיש כל חלק וחלק בתהליך" אמר.
אני, לינדה והנער חיכינו מחוץ לתא הטייס. האישה נשארה בפנים לעזור לרן. צרחות נשמעו מתוכו אבל לא העזנו להיכנס לראות מה קורה, פחדנו מידי בשביל לראות את הכל. אחרי כמה דקות שנדמו כנצח יצאו רן והאישה, כנראה אישתו, מהתא. "הוא בסדר, ישן עכשיו" אמרה אישתו של רן בקצרה, "תודה לכם, באמת, לא היינו יודעים מה לעשות בלעדיכם, האם יש משהו, כל דבר שנוכל לעשות עבורכם?" אמרתי, אסירת תודה. "נשמח אם תתנו לנו מהאוכל שאספתם, כבר מעל יומיים שלנו אכלנו או שתינו, איך אנחנו שורדים- אין לנו מושג", לינדה הינהנה ואמרה "תיכננו לחלק לכולם את האוכל, אתם תקבלו ראשונים, בשמחה".
חייכנו אחד לשני ושלושת האנשים הלכו לעבר מקום שהותם.
מאוחר יותר באותו הערב חילקנו לכולם את המזון והמים, רבים הודו לנו מיד אך היו כאלה שחטפו את המתנה וגירשו אותנו ממקומם. התיישבנו אני ולינדה בתוך תא הטייס עם המזון והמים הנותרים, לוק עדיין ישן, "את חושבת שאי פעם נצליח לצאת מהמקום הזה?" שאלתי את לינדה, "אני באמת מקווה שכן" אמרה בתגובה.
"מישהו שומע אותי?" פתאום שמענו קול ממכשיר הקשר, קמנו בהתלהבות עצומה והתנפלנו על מכשיר הקשר "כן, כן, אנחנו שומעות" אמרתי בקול רועד. "כמה שורדים אתם מההתרסקות?" הקול שאל אותנו, כמעט דומעת מרוב אושר אמרתי "28, שניים פצועים קשה". כעבור דקה שלמה של שקט הקול אמר "תודה". "הלו? אתם עוד שם?" שאלתי את המכשיר אך רק דממת אלחוט ענתה לי.
אני ולינדה בהינו אחת בשנייה, מה קרה עכשיו?
YOU ARE READING
Frozen Corpses {Hebrew}
Bilim Kurguטיסת עסקים חשובה מתרסקת באזור שכוח-אל בצפון אלסקה. כעת על נוסעיה המגוונים לשרוד את הכפור, הרעב, איתני הטבע, חיות הטרף וכמובן- אחד את השני.
