You Will See/את עוד תראי

פרק 10/בגדתי בך

הייתי בדרך בחזרה הביתה מבית הספר, היום עבר ממש לאט, וכמעט ולא ראיתי את ירין, ובכל פעם שראיתי אותו, הוא התחמם ממני. ובכללי, הוא היה מאוד מרוחק. בהתחלה חשבתי שזה סתם מצב רוח רע, אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה לא זה.
אני חושבת לקפוץ אליו הביתה היום.
אחרי שחזרתי הביתה, אכלתי והחלפתי בגדים לג׳יכנס קרעים עם חולצה שחורה.

נקודת המבט ירין:

שכבתי בבית שלי על המיטה, וחשבתי על העיניים שלה. העיניים היפות שלה, שעכשיו אני לא מסוגל להסתכל לתוכן, והכל בגלל המעשה הדפוק שעשיתי..

*פלאשבק*

המוזיקה הרועשת של המועדון הידרדרה בין הקירות וחלחלה אל תוך הגולגולת שלי, אבל זה לא כל כך הפריע לי כיוון שאיכשהו הגעתי למצב שתיתי 5-7 שוטים של וודקה. בלי לשים לב בכלל.
רציתי להשתחרר קצת, אבל בגלל שלא עשיתי את זה כבר מעל לחצי שנה, עיבדתי שליטה מהר מאוד.

יותר מדי מהר.

הראש שלי התחיל ולכאוב, אבל ניסיתי להתעלם מהכאבים, ולהתרכז במוזיקה וברועי שכבר הספקתי לאבד מטווח הריאה שלי.
הייתי בדרך לרחבת הריקודים, אבל ידיים עצרו אותי וגררו אותי איתן אל עבר השירותים.
סחרחורות הכו בראשי, לנתן לי להגרר אחרי אותה דמות. כשסובבתי את ראשי, ראיתי אישה, כנראה בת עשרים, אולי אפילו עשרים ואחת. חסר כל שליטה, התחלתי לצחוק. יכולתי לראות אותה מביטה בי בחיוך, מרוצה מעצמה.
היא הכניסה אותנו לתא שירותים ודחפה אותי כנגד הקיר, ולאחר מכן, נשקה לשפתי. לרגע, רק למיליונית שניה, חשבתי על בר, ועל המעשה המחליא שאני עושה. אך הידיים שלה שהורידו את מכנסי החזירו אותי למציאות. ומשם.. משם כבר מה שקרה קרה.

*סוף פלאשבק*

אם אני אספר לה זה ישבור אותה.
ואם אני אשמור את זה בבטן זה ישבור אותי.
איזה דפוק אני.

*דפיקות בדלת*

הלכתי לכיוון דלת הכניסה הראשית בבית, שממנה הגיעו הנקישות, ופתחתי אותה באיטיות ובאילוץ, בלי להביט אפילו בעיינית.
ושם היא עמדה, בכל יופיה, מסתכלת עלי בעיניה החומות והגדולות.

נקודת מבט בר:

עמדתי בכניסה לבית שלו, שערו היה פרועה, והוא היה נראה תשוש. כאילו לא ישן כבר כמה לילות.

״היי״ אמרתי בקול יציב, מנסה לא לרמוז לו על השיחה שתכננתי לנהל איתו.

״היי״ ענה בחוסר עניין

״הכל בסדר?״ שאלתי והבטתי בו בדאגה. עיניו שרצו בכל רחבי המקום, אך לא האזו לעצוב ולהביט בי.