פרק 23/אבל הנה אנחנו

4K 189 8
                                    

ירדתי מהבמה ורצתי למאוחורי הקלעים, משהו שאף זמר מקצועי לא אמור לעשות בחיים.
יש סיכוי שאפילו יפטרו אותי על זה, לומרות שהסיכוי שזה יקרה ממש נמוך.

הגעתי לחדר ההלבשה בשיא המהירות, מתחמכת מהבעיות שלי.
תרקתי מאחורי את הדלת ונפלתי על ברכי.
הדמעות זלגו במורד לחיי והשאירו שבילים רטובים ומלוחים.

הוא ישב שם, וצפה בי.

במבט שלא הכרתי.

הוא בכה.

הוא הבין שהשיר הזה היה עליו.

ידי כיסו את פני שכנראה היום מרוחות באיפור,
ועיניי היו חמות ונפוחות.

למה הוא הגיע לפה?

למה הוא היה חייב להגיע ולהרוס הכל?

כל הכאב הציף אותי במכה.

כל הרגעים שחבינו ביחד.

אולי אני וטום זוג.

אבל אני עדין שייכת לירין.

ניסיתי לקום מברכי, אבל מעדתי, הגופי החל לעוף לכיוון הרצפה. אך רגע לפני שגופי הכה בה, זוג ידיים חמות תפסו בעדי ולא נתנו לי ליפול.

הרמתי את ראשי, ועיני פגשו בעיניו.

עיניו אדומות, ורטובות.

איך הוא נכנס לפה בכלל?

הוא השתנה מהפעם האחרונה שראיתי אותו...

שיערו צמח, והשרירים שלו...
שרירים בולטים כנגד חולצה לבנה ופשוטה.
מכנס ג׳ינס ונעלי ספורט אלגנט.
זיפים קטנים בצבצו על עורו השזוף, והריסים הארוכים שלו נשארו ילדותיים אך יפיפיים כמו אז.

שחררתי את עצמי מאחיזתו, והפניתי את גבי אליו.

״מה אתה עושה פה?״
השאלה נפלתה מפי ללא כוונה. קולי רעד.

״באתי לראות אותך.״ הוא ענה יציב לעומת שלי.

״תסתלק מפה!״ הסתובבתי בתנועה חדה ודחקתמ בו עליו.

״מה נראה לך? שתחזור אחרי שנתיים ותופיע באחץ ההופעות שלי? מה אתה מנסה לעשות?״
ירקתי לעברו את הארס משלוני.

דמעות בצבצו בעיניו, אבל הוא דאג למחוק אותן עם גב כף ידו.

״מאז שהתחלת להופיע, א.. אני באתי לכל הופעה״ הוא השפיל את מבטו, מסרב לישר אלי מבט.
כך עשיתי גם אני.

״בכל הופעה ,אני ישבתי שם, וצפיתי בך.״
קולו היה יציב, אך עצוב.

״אני יודע שאת לא צריכה אותי, אני ראיתי אותו, את חבר שלך.״ אמר בקור

״אני בחיים לא אסלח לעצמי..״ הוא לחש, אך עדין שמעתי אותו.
״אני מצטער, כל כך מצטער..״ הוא יבב

״תסתכל עלי״ ציוויתי עליו בקול רועד

הוא לא זז

״תסתכל עלי!״ צעקתי.

הוא הרים את ראשו והביט בי.

אפו אדום ונפוח כמו עיניו.
שפתיו רועדות.

״אני לא נגעתי באף אחת אחרי שעזבת״ הוסיף, ממשיך להביט בעיניי.

״לא הייתי מסוגל להסתכל על מישהי אחרת״ הוא יבב, אבל לא ניתק את מבטו ממני

״אני מצטער, כל כך מצטער..״ הוא השפיל את פניו אל הרצפה.

הבטתי בו, שבור למול עיני. בחיים לא חשבתי שאראה אותו ככה.
לא חשבתי שהוא זוכר אותי בכלל.

אבל הנה אנחנו

You Will See/את עוד תראיWhere stories live. Discover now