"לא מתחשק לי." רוזי נאנחה וקולו של זאק נשמע מאחורינו.
"לאן את הולכת רוזי?." הוא שאל.
בנים, אתם עם של מטומטמים.
"נתראה בלייר." היא נתנה לי נשיקה בלחי והתעלמה מנוכחותו של זאק.
היא עברה על יד הזמר כדי לפתוח את הדלת והוא בחן אותה באופן די שקוף.
הוא ישר סובב את הפנים שלו אליי וחיוך עלה על פניו כשראה שתשומת ליבי מופנית אליו.
"תגידי, היא כועסת עליי?." זאק עצר את מחשבותיי.
"כדי שתשאל אותה."
זאק התקדם גם כן אל עבר היציאה והזמר התרומם והלך לכיווני.
"את חתיכת, כוסית." הוא לחש לי באוזן ונצמד אליי.
דחפתי אותו להתרחק ממני ויכולתי לראות את הפפארצי מהחלון מצלמים.
זה יעצבן את אמא שלי בטוח,
וזה מעולה.
הוא הסתכל עליי מבולבל כאשר התקרבתי אליו וצחק.
"לא החלטית את."
"לא נראה שאתה מתלונן." החזרתי לו וחייכתי כאשר הפפארצי הלכו.
שיחררתי את אחיזתו שהייתה במותניי והתקדמתי במהירות לפני שישאל שאלות.
"תחכי שנייה." הוא צעק והתקדם לכיווני במהירות.
"אתה לא מסתכל לאן אתה הולך?."
הוא התלונן בפניי מישהו שהתנגש בו והמשקה נשפך על הבן אדם.
"קודם כל, זה אתה שהתנגשת בו." התערבתי בתוך השיחה.
"ולדעתי אתה צריך לחפש לך זוג משקפיים."
הוספתי וחייכתי בגלל הבעת פניו העצבנית והמופתעת שלו.
"אתה בסדר?." שאלתי את הבחור שהתעסק בחולצה שנשפך עליה הוודקה, לאחר שהזמר הלך.
"פאק אני פשוט, זאת החולצה שאני הכי אוהב והכתם הזה עכשיו." הוא אמר בעצבים והרים את ראשו אליי.
"תודה דרך אגב." הוא הוסיף וחייכתי אליו.
הוא ממש חמוד.
רגע רגע, בלייר לא.
"אתה לא צריך להודות לי, הבן אדם הזה צריך חתיכת כאפה שתעיר אותו ומהר."
צחקתי והוא חייך חצי חיוך.
"תקשיב, אני יכולה להוציא לך את הכתם של החולצה אם אתה רוצה." הצעתי כשראיתי שהוא מבואס.
חיוך עלה על פניו אבל לא עבר שנייה והוא ירד.
"תודה אבל זה לא ייצא, זה וודקה."
"יש לי את השיטות שלי." הוא גיכח ואני הסתכלתי עליו בבלבול.
"טוב בסדר אם אתה לא רוצה."
הסתובבתי והתקדמתי אל עבר היציאה.
"לא לא, אני מצטער פשוט אני לא ציפיתי ממך שתציעי לעזור לי." הוא החזיק בזרוע שלי ועצר את תנועתיי.
"למה לא?." שאלתי.
"תסתכלי עליי, אני פשוט מידי בשבילך."
הוא אמר בפשטות.
"פשוט מידי בשבילי?, אני בדיוק כמוך."
הוא התחיל לצחוק וקימטתי את מצחי, אני מתחילה להתעצבן.
"אוקיי, מה גורם לך לחשוב שאתה פשוט מידי בשבילי?." שאלתי ולקחתי נשימה.
"אני מתכוון תסתכלי על עצמך, על הלבוש שלך, אני בטוח שאת עשירה." הוא גירד בראשו כשהבין שהוא לא אמר את המילים הנכונות בדיוק.
"אני מתכוון, את, את יודע.."
"ומאיפה לך שאני ״עשירה״ ?.
לא חשבת לעצמך, שאולי אלו לא הבגדים שלי?."
קטעתי אותו במהירות.
מה אני עושה?.
"זה באמת לא ענייני, אני מצטער."
הוא הלך לעבר הכניסה של המועדון.
"שנייה!." צעקתי והוא הסתובב לכיווני.
"אני עדיין יכולה לעזור לך עם הכתם אם אתה, רוצה." נשכתי את שפתיי.
"זה בסדר, באמת."
הוא באמת סירב?!. איזה השפלה.
"אבל יש דבר שתוכלי לעזור לי."
הוא לקח כמה צעדים עד שנעצר כשעמד מספיק קרוב אליי.
"תוכלי להגיד לי מה השם שלך?."
הוא שאל והסתכלתי אל תוך עיניו החומות שלא יכולתי להתעלם מהם.
צמרמורת קלה עברה בגופי שהוא הוזיז שערה מרדנית שנפלה לי על הפנים אל מאחוריי האוזן.
איך בן אדם שאני אפילו לא יודעת מה השם שלו,
משפיע עליי ככה?.
זה בטוח האלכוהול.
"יסמין."
אולי אני יכולה לשחק את המשחק הזה קצת יותר,
ולקחת את זה צעד אחד קדימה.
אין לו שמץ מי אני, מי ההורים שלי, אז לא יזיק לי שסוף סוף בן אדם יכיר אותי בגלל מי שאני ולא בגלל הזהות שלי.
אז שקר קטן לא יזיק לא?.
"יסמין. שם יפה." הוא חייך אליי.
ואני יכולה להישבע שחיוך כזה עדיין לא ראיתי, ובחיי ראיתי מלא דוגמנים בחיים שלי.
"ואתה?." לקחתי עוד נשימה וניסיתי להירגע טיפה.
"אני? השם שלי הו.."
"אליוט!. הנה אתה בן אדם. כמה חיפשנו אותך,אנחנו צריכים ללכת." קול לא מוכר נשמע מאחוריי ולקח לי שנייה להבין שהוא מתכוון אליו.
"אליוט" הוא גיכח כאשר השלמתי אותו.
"טוב אני חייב ללכת, נתראה יסמין."
הוא נתן לי נשיקה רכה בלחי והלך אל כיוונו של הבחור שקרא לו.
YOU ARE READING
Trouble Girl
ChickLitבלייר פרי סטיוארט, היא נולדה להורים מפורסמים שיש להם הכל, והם מעניקים לה הכל חוץ מהדברים שחשובים באמת. לבלייר בחיים לא היה חסר כלום, אך תמיד עבר עליה תחושת הריקנות הזאת. לאמא של בלייר אליס, שהייתה בעבר דוגמנית על מוכרת, יש שאיפה להפוך את בלייר לדוגמ...
