"אז מה את רוצה לדעת?" טוד שאל אותי בעודנו בבית הקפה הקרוב לביתי. לבשתי עדיין את הביגוד הספורטיבי שלי. רציתי שטוד יסביר לי למה הוא עוקב אחרי. נמאס לי מכול הסודות האלו. "למה אתה עוקב אחרי?" שאלתי אותו. טוד הביט לצדדים בחששת, כנראה פחד שעוקבים אחרינו. אני לא מבינה את ההיסטריה שעוקבים אחרינו, הרי הוא זה שהיה אמור לעקוב אחרי לא?
"הם צופים בנו" הוא שם דגש על כול מילה שהוא אמר, כאילו הוא מנסה למצוא את הניסוח המדויק שיגלה את כמות החומר המדויקת שאני צריכה לדעת. "הם רואים את כול מה שאנחנו עושים. את חייבת להיזהר" ובמילים אלו הוא עוזב את השולחן. חשבתי שאני כבר עומדת להשתגע מכול הסודות שלו, אך לפתע ראיתי את המפית שהנער הג'ינג'י השעיר. הוא השעיר מולי מפית ועליה הוא סימן בעט משהו. זה עוד רמז. לא הצצתי אפילו רגע אחד. ישר הכנסתי את המפית לכיס.
זה היה הרמז הראשון שלי לפיצוח התעלומה. יש מעלינו משהו גדול יותר, בזה זה בטוח. רצתי לביתה של יעל בכדי לראות את הרמז שלו בזמן ששיננתי את המשפט שהוא אמר לי שוב ושוב, בכדי שאני לא אשכח אותו, אפילו לא לשנייה אחת.
"הם צופים בנו, הם רואים את כול מה שאנחנו עושים. את חייבת להיזהר".
'מי צופה בנו?
למה אני צריכה להיזהר?
ממה טוד מפחד כול כך ?'
מיליון שאלות כאלו רצות במוחי ומטרידות את מנוחתי. אני לא מבינה מה קורה פה, אבל דבר אחד אני מבינה בטוח – יש משהו גדול יותר מעלינו בעניין הזה. כשהגעתי, אף אחד לא היה בבית. למרות זאת, סרקתי את כול הבית שאף אחד לא צופה בי. אני לא סומכת יותר על אף אחד. לא מצאתי בסריקה אף אחד ושום דבר לא רגיל. אבל בכול זאת, לקחתי מחזה מהספרייה שלי ושמתי את המפית במהירות את הספר.
בתוך המפית טוד סימן נקודות שיצרו משולש. כתבתי ליד המשולש 'הם צופים בנו' – בדיוק מה שטוד אמר לי. ניסיתי לחשוב למה הוא התכוון. ברור לי שהוא כיוון את ה'הם' למשולש שהוא סימן. ניסיתי לחפש את השילוב הזה באינטרנט אך כול מה שיצא לי זה תוצאות לא קשורות אחת לשנייה. לאחר כמה שעות של חיפוש כושל באינטרנט, מרוב ייאוש, התחלתי לצייר עיין צופה במשולש וזה הזכיר לי משהו שקראתי עליו פעם באינטרנט. ציירתי שוב משולש, אך הפעם הכנסתי את העין לתוך המשולש.
ידעתי שראיתי את הסמל הזה כבר מקודם וניסיתי להיזכר איפה ראיתי אותו, אך ללא הצלחה. בסוף ייאושי, התקשרתי לשון, בן האדם היחיד שאני יודעת שאפשר לסמוך עליו, שהוא לא נגדי, אלא איתי כול הזמן.
לאחר כמה צלצולים הוא ענה "הלו? דבי?" שמעתי את קולו הנמוך והיפה של שון. "שלום שון" הרגשתי איך חיוכי עולה. "אני כרגע גיליתי משהו חשוב מאוד בנוגע לטוד. זה לא חומר לטלפון. בוא אלי בבקשה". שון נאנח, אמר "אני בא" וניתק.
YOU ARE READING
החיים הכפולים של דבי
Romanceבכול ילדה טובה יש ילדה רעה, שלא יכולה לחכות לצאת החוצה. במקרה של דבי, הילדה הרעה יצאה, אך דבי והיא לא הסתדרו, אז עכשיו יש לה חיים כפולים. דבי, ילדת תיכון חנונית שנרדפת אחרי חבריה לכיתה, בבוקר ורד, ילדת מסיבות שכול הבנים חושבים שהיא יפה ורוצים לצאת...
